קול המדע

מחקר בסיסי בכל תחומי הידע

בתמיכת הקרן הלאומית למדע

אשרי המאמין

אשרי המאמין

על שורשי הרפואה המודרנית

התרבות היוונית העתיקה ומורשתה נחשבות בעיני היסטוריונים רבים לבסיס של תרבות המערב וכלל התרבויות האירופיות עד לימינו. בתוך כך, היוונים נחשבים גם למייסדי הרפואה המערבית, לפני 2,500 שנה.

פרופ’ יוליה אוסטינובה, פרופסור מן המניין במחלקה להיסטוריה כללית ומופקדת הקתדרה בהיסטוריה ע”ש אנה וסם לופין באוניברסיטת בן גוריון, עוסקת בעיקר בהיסטוריה ובתרבות של יוון העתיקה, בדגש על דת ופולחן, ומשתמשת בממצאי מחקרים בנוירופסיכולוגיה, אנתרופולוגיה וסוציולוגיה להבנת תופעות היסטוריות.

לדבריה, “בריאות היא אחת השאיפות הגדולות ביותר של בני האדם, משחר הימים. כל אדם מתפלל לבריאות עבורו ועבור יקיריו ורק מעטים מצליחים לחיות חיים שלמים מבלי לחלות או להיפצע. מרתק להבין כיצד מחלות נתפסות בחברות שונות ברחבי העולם. יש למשל אוכלוסיות שמייחסות מחלות לכוחות על-טבעיים. כיום כל אדם יכול לבחור את דרכי הריפוי והמזור שמתאימים לו, אם לפנות לרופא, מטפל, כהן או שאמן. כמו בעת העתיקה, לפעמים הבחירה לא לגמרי רציונלית ונובעת מנסיבות החיים וסוג המחלה”.

שרידי המקדש של הגיבור היווני אמפואראס (Amphiaraos) באורופוס יוון, שבו מבקשי מזור ישנו על ספסלים ודרך הריפוי התגלתה בחלומותיהם

הרפואה המערבית החלה להתפתח במאה החמישית לפני הספירה ביוון, עם הקמת האסכולה ההיפוקרטית (המסגרת הראשונה ללימודי רפואה בעולם המערבי). היפוקרטס (שחי סביב ‏370-460 לפני הספירה) היה רופא יווני, יליד האי קוס, ונחשב לאבי הרפואה המערבית. באסכולה שלו נכתבה שבועת הרופאים הנושאת את שמו. בעוד המרפאים העממיים הקדומים ייחסו מחלות לכוחות על-טבעיים ואלוהיים, היפוקרטס ותלמידיו בחרו בדרך ההיגיון והחשיבה הרציונלית וגרסו כי מחלות נגרמות בשל סיבות טבעיות שאין קשר בינן לבין דת ואמונה.

בני האסכולה ההיפוקרטית הגו תיאוריה שלפיה בגוף האדם קיימות ארבע ליחות – מרה שחורה, מרה צהובה, פלגמה (סוג של לימפה) ודם – וטענו שאם גורמים חיצוניים מוציאים אותן מאיזון (מובילים לעודף או חוסר שלהן), מתפתחות מחלות. לפיכך גרסו כי תפקידו של הרופא להקיז ליחות (כולל דם) או להוסיפן. במשך כ-2,000 שנה, עד למאה ה-15 לערך, דבקו הרופאים בתיאוריה זו ושיטות רפואיות רבות התבססו עליה, על אף שגרמו לסבל ומקרי מוות רבים.

הרופאים ההיפוקרטיים האמינו גם באלים של העולם היווני ובהם אל הרפואה אסקלפיוס, אשר מוזכר בשבועת היפוקרטס, ושיטות הריפוי שלהם, בייחוד במחלות פנימיות, דמו מאוד לאלו של המרפאים העממיים הקדומים.

במקביל לתיאוריה זו האמינו הרופאים ההיפוקרטיים גם באלים של העולם היווני ובהם אל הרפואה אסקלפיוס, אשר מוזכר בשבועת היפוקרטס, ושיטות הריפוי שלהם, בייחוד במחלות פנימיות, דמו מאוד לאלו של המרפאים העממיים הקדומים. אחת משיטות הריפוי הללו הייתה טיהור הגוף בצמח יחנון; הוא גרם להקאות ושלשולים מרובים וכך כביכול תרם לאיזון הליחות בגוף (שיטות ריפוי נוספות כללו גירוש שדים, טקסים אקסטטיים, מאגיה, כישוף, הקזת דם ולחשים לעצירת שטף דם). “השימוש בצמח יחנון גרם למטופלים התכווצויות כואבות וסבל רב ואף הוביל למקרי מוות רבים בשל מינון יתר, גם הקל ביותר. ולמרות זאת, מגוון מחלות של גוף ונפש טופלו כך”, מסבירה פרופ’ אוסטינובה.

במחקרה האחרון, שזכה במענק מהקרן הלאומית למדע, ביקשה החוקרת לברר כמה סוגיות ובהן את השאלה מדוע רופאים היפוקרטיים, רציונליים ומתקדמים כביכול, המשיכו לטפל בחולים באמצעות טיהור מזיק וממית במקביל למרפאים המסורתיים (עממיים) במשך מאות שנים (ולא רק ביוון), ומדוע המטופלים היו מעוניינים בכך.

כדי לענות על שאלת המחקר ליקטה החוקרת כתבים עתיקים שחיברו רופאים, היסטוריונים, מחזאים ומחברים נוספים. חלק מהחומרים נמצאו בארכיונים ברשת וחלק בחפירות של אתרים הקשורים לריפוי – למשל מרכזי פולחן מהעת העתיקה ביוון ובטורקיה של היום.

כך הסיקה החוקרת כי שיטת הטיהור יושמה במשך מאות שנים בשל תפיסה קוגניטיבית; המרפאים המסורתיים טענו שהמחלה נובעת מכניסה של גורם מזיק לגוף, כגון אל, שדון או מקור טומאה אחר, ויש להוציאו. הרופאים ההיפוקרטיים סיפקו הסבר לוגי שלפיו הגורם המזיק הוא הנוזלים המיותרים והוצאתם תתרום לאיזון הליחות בגוף. לפיכך הפעולה שביצעו הרופאים והמרפאים המסורתיים הייתה זהה – הוצאת חומר מסיבית מהגוף. המטופלים (אלו ששרדו כמובן) חשו תחושת היטהרות (קתרזיס) ושחרור מההשפעה העוינת, בייחוד כאשר טופלו על ידי המרפאים המסורתיים; אלו חיזקו את הדרמטיות של הטיהור הפיזי באמצעות אפקטים מרשימים נוספים, כולל טקסים, לחשים ופנייה לאלים.

“תפיסת הריפוי תלויה במידה רבה בתחושה ואמונה. ביוון העתיקה רבים האמינו שהחלימו בזכות שיטת הטיהור הזאת ולכן היא נחשבה יעילה. ריפוי שכזה, המתבסס על אמונה, התרחש ביוון העתיקה וממשיך גם בימינו; השיטות המודרניות כוללות השתטחות על קברי צדיקים, השתחוות לפסל של מריה הקדושה ושריפת חפצים. מכאן ניתן להבין כי אמונה יכולה להשפיע על מצב הגוף וכי הראש והגוף פועלים כמערכת אחת. ומרתק לגלות שאנשים המשתייכים לאותה חברה משתמשים בשיטות ריפוי שונות ומגוונות, כתלות ברקע התרבותי, אמונות ודעות, ולחלקם הן אכן מביאות הקלה ומזור”, מסכמת פרופ’ אוסטינובה.

החיים עצמם:

יוליה אוסטינובה

פרופ’ יוליה אוסטינובה, בת 61, ילידת לנינגרד (כיום סנט פטרסבורג), מתגוררת בבאר שבע.

 

 

 

 

 

 

הרשמה לקבלת עדכונים מהאתר

אנא שלחו לי הודעה עם קישור
כאשר נוספת לאתר כתבה חדשה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn