קול המדע

מחקר בסיסי בכל תחומי הידע

בתמיכת הקרן הלאומית למדע

בין הרתעה להגנה

בין הרתעה להגנה

מחקר בוחן אסטרטגיות שונות של תחום הסייבר בארה”ב.

מתקפת סייבר (לוחמת רשת) היא פעולה התקפית שבה נוקטים ארגון או מדינה כדי לחדור למרחב הקיברנטי של האויב (המערכות ורשתות המחשב שבהן הוא אוגר נתונים ומבצע תקשורת מקוונת ואינטראקטיבית), לשבש אותו, לגנוב מידע ואף לפגוע בפעילותן של מערכות ותשתיות קריטיות. בשונה ממרחבים אחרים, הרבה יותר קשה לזהות את התוקפים הפועלים במרחב הקיברנטי.  אופיו הייחודי של המרחב הקיברנטי – חשאיותו, חדשנותו והתפרסותו – מקשה להפעיל אסטרטגיות מסורתיות ובהן הרתעה; מרכיביה הבסיסיים ביותר של ההרתעה, כגון איתות ליריב והפגנת יכולות, קשים ליישום במרחב זה.

ד”ר אמיר לופוביץ, מרצה בכיר בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בין-לאומיים ועמית מחקר במרכז הסייבר הבין-תחומי באוניברסיטת תל אביב, חוקר הרתעה, גם בתחום הסייבר. לדבריו, “המחקרים הקלאסיים בודקים מהם התנאים שבהם הרתעה מצליחה, איך ניתן לגרום לצד התוקף להימנע מפעולות שאינן רצויות לצד המגן. אני חוקר את ההקשר החברתי (למשל שפה ותרבות) שבו הצדדים פועלים. מטרתי לנסות להבין לא רק את האופן שבו ההקשר החברתי מעצב את ההבנות של הצדדים לגבי האסטרטגיה, אלא גם מה גורם לשחקנים השונים לאמץ אסטרטגיית הרתעה וכיצד הם בוחרים לעשות זאת”. ד”ר לופוביץ החל לחקור סוגיות אלה בעבודת הדוקטורט שכתב, שבה פיתח את “קהילת הרתעה” – מסגרת מחקר שאפשרה להראות כיצד זהויות, רעיונות ופרקטיקות עיצבו את התנהגות המעצמות במלחמה הקרה.

כיום, בסיוע מענק מהקרן הלאומית למדע, חוקר ד”ר לופוביץ הבניות חברתיות שמשפיעות על הרתעה במרחב הקיברנטי. “הטענה היא שקשה להעביר לתוקפים מסר מרתיע במרחב הקיברנטי כיוון שזהותם לרוב לא ידועה. אך לתפיסתי, לא רק המרחב הקיברנטי ומאפייניו הטכניים משחקים פה תפקיד אלא גם הבניות חברתיות אשר עשויות להשתנות לאורך זמן. כך למשל מכיוון שהשחקנים נוטים שלא לראות התקפות סייבר כפעולה אלימה, קשה להם להפעיל תגובות תגמול ולהצדיקן”.

העיסוק בסוגיות הקשורות להבניות חברתיות וזהות הביא את ד”ר לופוביץ להתעניין במונח ביטחון אונטולוגי – מושג שהתפתח בשנות ה-60 בתחום הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה ועסק בשימור זהות עצמית (“מי אני”) והתרחב לתחום המדינה ויחסים בין-לאומיים ביחס לשימור זהות הקולקטיב. לדבריו, “בשונה מביטחון פיזי שמהותו שרידות, ביטחון אונטולוגי נוגע לביטחון של ה’אני’ – היכולת של ה’אני’ לחוש ודאות, המשכיות וסדר. לכן למשל תחושת בית היא מרכיב מרכזי בביטחון האונטולוגי. הרעיון הוא שלא רק יחידים יכולים לחוש זאת ביחס לעצמם אלא גם מדינות. לכן למשל כאשר השגרה מופרת והבית לא יכול לשמש עוד מקום מבטחים – כפי שקורה במלחמה בישראל – האיום הוא לא רק לביטחון הפיזי אלא גם לזהות, והתוצאה היא חוסר ודאות וחרדה קולקטיביים”.

המרחב הקיברנטי מאתגר את תחושת הבית של תושבי ואזרחי מדינות, שבעבר סופקה על ידי רעיון הריבונות.

גם טכנולוגיית סייבר יוצרת מגוון אתגרים לביטחון האונטולוגי של יחידים  ומדינות. לדברי ד”ר לופוביץ, “המרחב הקיברנטי מאתגר את ‘תחושת הבית’ של מדינות, שבעבר סופקה על ידי רעיון הריבונות. יש מקום שהוא שלנו, חופשי מפיקוח חיצוני, והמדינה אמורה ויכולה להיות האחראית להגן עליו”.

מטרת מחקרו האחרון של ד”ר לופוביץ, שעדיין נמשך ומתבסס על בחינת מסמכים אסטרטגיים אמריקאיים והתבטאויות של גורמי ממשל (למשל במשרד ההגנה האמריקאי ויחידות הסייבר שלו), היא לבחון את הקשר בין ביטחון אונטולוגי, הרתעה וסייבר בארה”ב. בתוך כך אחת משאלות המחקר היא מדוע בתחילת שנות ה-2000 האמריקאים אימצו אסטרטגיית הרתעה בסייבר (Cyber Deterrence) על אף שבאותה העת חוקרים ומומחים שונים פקפקו ביעילותה וביכולתה למנוע התקפות סייבר.

לטענת ד”ר לופוביץ, “מסגרת המחקר של ביטחון אונטולוגי מסייעת לנו להבין את הבחירה באסטרטגיית ההרתעה בסייבר בארה”ב, שכן המטרה הייתה לא רק לספק ביטחון פיזי לאמריקאים, מה שכאמור היה מוטל בספק, אלא גם להפגין המשכיות ביחס לעבר. מצאתי כי ההישענות על אסטרטגיית ההרתעה – שבלטה בעשורים האחרונים בארה”ב – אפשרה לממשל להמשיך לדבוק בנרטיב שלפיו המדינה מספקת לציבור ביטחון כפי שעשתה בעבר במרחבים שונים. בדרך זו הפחיתה כביכול את אי הוודאות הכרוכה באתגרים שהסייבר יוצר”.

עם זאת, בשנת 2018 הוחלפה אסטרטגיית ההרתעה במרחב הקיברנטי בארה”ב באסטרטגיות של הגנה מקדימה (Defend Forward) ומעורבות מתמשכת (Persistent Engagement) – שמהותן חדירה לרשתות אויב (מדינות כגון סין ורוסיה) כדי לאסוף מידע על תוכניותיו וכך לנטרל איומים תשתיות ואינטרסים של המדינה. זאת בעקבות שינויים בתפיסת מהות הסייבר כפי שהסבירו אותם החוקרים מייקל פישרקלר וריצ’ארד הארקנט, מאדריכלי האסטרטגיות החדשות. “לטענתם, הרתעה נשענת על רעיון הריבונות – היכולת להבחין בין הטריטוריה שלנו לזו של היריב. אך אין זה תקף למרחב הקיברנטי. הגם שדעתם נגד אסטרטגיית הרתעה במרחב הקיברנטי הייתה ידועה זמן רב, הם הצליחו להשפיע על המדיניות האמריקאית רק לקראת סוף העשור השני של שנות ה-2000”, מסכם ד”ר לופוביץ.

החיים עצמם:

אמיר לופוביץ

ד”ר אמיר לופוביץ, 50, נשוי + שניים, מתגורר בתל אביב.

 

 

 

הרשמה לקבלת עדכונים מהאתר

אנא שלחו לי הודעה עם קישור
כאשר נוספת לאתר כתבה חדשה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn