הדרך שלא נבחרה

תנועות השלום בהיסטוריה של המשפט הבינלאומי: השנים המעצבות

סיפורן של תנועות השלום הוא סיפור שנשכח או הודחק מהמחקרים ההיסטוריים העוסקים  בתולדות המשפט הבינלאומי. סיפור זה עומד במרכז מחקריה של ד”ר דורין לוסטיג מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. מחקרה הנוכחי בתחום, עלה והתפתח ממחקר קודם, שעסק בהיסטוריה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי והתחקה אחר הדרתם של ארגוני חברה אזרחית מתהליך קבלת ההחלטות ומגיבוש האמנות הראשונות בתחום המשפט הבינלאומי ההומניטרי. ממחקר זה עלה  שבשלב הראשוני של תהליך הקודיפיקציה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי, שהיה גם פרויקט הקודיפיקציה הראשון של המשפט הבינלאומי בכלל, היוו ארגוני החברה האזרחית כוח מרכזי יוזם ואף פעיל בתהליך גיבוש הכללים. ניסוחה של אמנת ז’נבה הראשונה (1864) כלל את מעורבותם של רופאים, עורכי דין ואנשי צבא לשעבר. אך השפעתה של החברה האזרחית בהסדרת הכללים המשפטיים הנוגעים למלחמה גם הניבה חשש בדרג הפוליטי מכוחן הפוטנציאלי של תנועות לאומיות ודמוקרטיות שעשוי להחליש את אחיזתן של אליטות שונות בהנהגה האירופית בהגה השלטון.  על רקע חששות אלו שאפו ממשלות מרכזיות באירופה להדיר את נציגי החברה האזרחית מהדיונים המשפטיים שבהם נוסחו אמנות הנוגעות למשפט הבינלאומי ההומניטרי. הדרתם אף הוצבה כתנאי להשתתפותן של ממשלות מסוימות בהליך הקודיפיקציה. הפרקטיקה שעל פיה רק לנציגי מדינות, ולעתים גם למשפטנים הפועלים מטעמן ולצדן, ניתן קול ומושב פורמלי בשולחן הדיונים על עיצוב כללי המשפט הבינלאומי, התגבשה בשליש האחרון של המאה התשע עשרה למוסכמה רווחת.

ממצאים אלה בנוגע להדרת החברה האזרחית מתהליכי גיבוש המשפט הבינלאומי הדהדו עבור ד”ר לוסטיג את הביקורת העכשווית על כוחם  הרב מדי של מומחים ונציגי ממשלות בעיצוב הדין הבינלאומי ואת הטענה בדבר “גירעון דמוקרטי” המאפיין את תהליכי קבלת ההחלטות בתחום זה. הממצאים ההיסטוריים בנוגע לרגע ההדרה העידו שהתפיסה המקובלת של המשפט הבינלאומי כתוצר של פועלם של מדינות ומומחי משפט לא היתה תפיסה יחידה או הכרחית ביחס לדרך גיבושו ועיצובו של הדין הבינלאומי בשנים המעצבות של גיבוש המשפט הבינלאומי כדיסציפלינה מודרנית.

במחקרה החדש של ד”ר לוסטיג, שזכה במענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, היא מתמקדת בתנועות השלום של המאה ה-19, וחוזרת לאותה נקודת זמן שבה התגבשה התפיסה האקסקלוסיבית על אודות המשפט הבינלאומי, ולבחון אם היו באותה תקופה גם מודלים אחרים למשפט בינלאומי. ד”ר לוסטיג מנסה לבדוק לא רק את קיומו של מודל אלטרנטיבי אלא גם את השפעתו האפשרית על המודל הקיים: האם עיצוב המשפט הבינלאומי  כמועדון סגור של נציגי מדינות ומשפטנים  יכול להתפרש כתגובה לאיום הדמוקרטי והלאומי שגולם, אולי, בפעילותה הערה של החברה האזרחית באותה תקופה?

סיפורן של תנועות השלום הוא סיפורה של תנועה חברתית, שולית, אך משפיעה, שביקשה להציע דרך התארגנות חלופית של המשפט הבינלאומי. רעיונות מרכזיים המזוהים עם תנועת השלום יהפכו ברבות הזמן לנכסי צאן ברזל של הסדר המשפטי הבינלאומי של שלהי המאה ה-19: החתירה לבוררויות שיפוטיות (במקום פתרון סכסוכים בדרך צבאית), עידוד הסחר החופשי, הדגש על שלום כאידיאל מרכזי, יציבות וצמצום הסבל באמצעות גיבוש כללי המלחמה. השפעת תנועות השלום על הרעיונות הללו זכתה לבחינה היסטורית, הגם שלא מקיפה.

עניינו של מחקרה הנוכחי של ד”ר לוסטיג אינו רק, או בעיקר, במצע הרעיוני המפורש של תנועות אלו. תצורות הפעולה וההתארגנות של תנועות השלום טמנו בחובן מסגרת חשיבה אלטרנטיבית על חלקה של החברה האזרחית בעיצוב הסדר הבינלאומי. פעילותן הקהילתית הענפה, הקונגרסים הבינלאומיים שכינסו, שיתופי הפעולה שלהם עם חברי פרלמנט והכתיבה העיתונאית השופעת שאפיינה את פועלן הציעו סדר יום של השתתפות ודמוקרטיזציה בהליכי עיצוב המשפט הבינלאומי. דרכן של תנועות השלום הדגישה את הקשר בין הליכי חקיקה פרלמנטריים, שיח בין ציבורים רחבים, והחברה האזרחית, לבין עיצוב המשפט הבינלאומי.

במחקרה הנוכחי מבקשת ד”ר לוסטיג לברר כיצד התגבש הפרויקט המשפטי של תנועות השלום ומדוע הודר מזירת המשפט הבינלאומי, שהפכה לפרויקט אקסקלוסיבי של מומחים משפטיים ונציגי מדינות? מי היו הגורמים שהובילו להתפתחות הזאת? האם ניתן להתחקות אחר מודלים אלטרנטיביים לחשיבה על משפט בינלאומי מתוך ההיסטוריה של הניסיונות (הכושלים) של אנשי תנועות השלום? דרכן של תנועות השלום היא אפוא “הדרך שלא נבחרה”, ובחינתה עומדת במרכז המחקר. מטרת המחקר היא לפתוח צוהר לאפשרויות שטרם חשבנו עליהן ואולי ראוי שיקבלו תשומת לב, בעיקר בעידן של ביקורת נוקבת על גירעון דמוקרטי במשפט הבינלאומי לצד תהליכי דעיכה דמוקרטית במדינות שונות בעולם.

התחקות אחר ההיסטוריה של תנועות השלום במשפט הבינלאומי עשויה להשלים ולהעשיר את ההבנה המקובלת על אודות ההיסטוריה של המשפט הבינלאומי, שהתמקדה בעיקר (עד כה) בצמיחת הדיסציפלינה של המשפט הבינלאומי ומורשתו הקולוניאלית ולא כללה מבט מעמיק על ההיסטוריה החברתית והתרבותית של התחום. חלקם של ארגוני חברה אזרחית והשפעתם על תהליכי גיבוש ועיצוב השדה המשפטי הבינלאומי נפקד עד כה מהמחקר על המשפט הבינלאומי והמחקר הזה שואף להשלים חסר זה. כמו כן תנועות השלום טרם נחקרו באספקלריה תיאורטית הרואה בהן מודל או אפשרות למודל חלופי של עיצוב משפט בינלאומי. גם אם בעקבות מחקר זה לא ינוסח בשלמותו מודל אלטרנטיבי למודל השולט בכיפה הרעיונית של המשפט הבינלאומי, בכל מקרה הוא צפוי לחשוף את פועלה והשפעתה של החברה האזרחית על תהליכי העיצוב של המשפט הבינלאומי.

החיים עצמם:

ד”ר לוסטיג חובבת ספרות יפה. בשנים האחרונות, של הורות לצד המחקר,  היא קוראת שוב את ספרי הילדים האהובים עליה ומנסה לסחוף את ילדיה לעולמות הקריאה עם כמה מהחברים הטובים ביותר שרכשה בשנות הקריאה הראשונות – בילבי, פיטר פן, מרי פופינס, אן שירלי, אוליבר טוויסט, סבסטיאן (הסיפור שאינו נגמר) בן (רוכב הדרקונים) ואורי (של אסתר שטרייט וורצל).