קול המדע

מחקר בסיסי בכל תחומי הידע

בתמיכת הקרן הלאומית למדע

זורקים לפח

זורקים לפח

על הגורמים הדתיים והתרבותיים שמובילים לבזבוז מזון במשקי בית.

כשליש מהמזון המיוצר בעולם, כ-1.3 מיליארד טון, מושלך לאשפה מדי שנה. לפי הערכות, כ-50% מהמזון הזה נזרק על ידי משקי בית. בעולם שבו המשאבים הולכים ומידלדלים, בזבוז המזון הוא לא רק בעיה סביבתית חמורה אלא גם סכנה לביטחון תזונתי.

מחקר שנעשה על ידי צוות חוקרות מאוניברסיטת חיפה ומכון שמיר למחקר בדק כיצד גורמים תרבותיים ודתיים, ובהם תרבות הצריכה והאירוח, מובילים לבזבוז מזון במשקי בית בישראל. הוא בוצע על ידי פרופ’ אופירה אילון מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה (אשר משתייכת גם למוסד שמואל נאמן בטכניון), פרופ’ טלי כץ-גרו מהחוג לסוציולוגיה וד”ר קרן קפלן מינץ מהחוג למדעי הלמידה וההוראה (אשר משתייכת גם למכון שמיר למחקר), ובשיתוף ד”ר אפרת אלימלך, פוסט-דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה, ועוזרות המחקר הדוקטורנטית הילה סגל-קליין מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה ולנא חוסיין מהחוג לסוציולוגיה.

“בזבוז מזון הוא אחד הגורמים המרכזיים שמשפיעים על הסביבה, קיימות סביבתית, ביטחון תזונתי ורעב, ולכן מעסיק תדיר ממשלות וארגונים בין-לאומיים. מחקרים רבים בחנו את כמות המזון שנזרקת ועל הגורמים לכך, אך כמעט לא נחקרו גורמים תרבותיים ודתיים שמובילים לבזבוז מזון במשקי בית, וזה החידוש של מחקרנו. ישראל היא חברה רב-תרבותית ודתית ולכן אידיאלית לבחינת הגורמים הללו”, מסבירה פרופ’ כץ-גרו.

בסיוע מענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, בחנו החוקרות יהודים חילונים, יהודים דתיים וערבים מוסלמים. בשלב ראשון ערכו ראיונות עם מובילי דעה ובעלי תפקיד והשפעה בקהילה (למשל שפים, תזונאים, רבנים, אימאמים, ראשי עיר ומנהלים במרכזים קהילתיים). בשלב השני ערכו סקר בקרב כ-1,200 יהודים חילונים ודתיים (בהמשך הוא ייערך גם בקרב המגזר הערבי).

בראיונות נשאלו הנבדקים מהו בזבוז מזון מבחינתם, אילו הנחיות וציוויים מספרי דת הם יכולים לצטט על בזבוז מזון, עד כמה זיקתם לדת מעצבת את תחושתם לגבי בזבוז מזון, כיצד הם מתנהלים עם מזון ביומיום ובאירוח (למשל בחגים, מועדים, אירועים וסופי שבוע), האם הם מבשלים מגוון מנות בארוחות המשותפות, עד כמה חשוב להם להפגין נדיבות בהגשת האוכל לאורחים, ועוד. בסקרים נשאלו הנבדקים על גישות יומיומיות למזון – למשל אם המזווה או המקרר שלהם מלא בקביעות ובסוגי מאכלים שונים, עד כמה חשוב להם לגוון במנות מדי יום, האם הם מסיימים לאכול מאכלים קיימים לפני שמכינים חדשים, האם הם אוכלים מזון גם יום-יומיים לאחר הכנתו, האם הם משתמשים בשאריות להכנת מנות חדשות, האם הם חשים אשמה על זריקת מזון, ועוד.

מתשובות הנבדקים עלה פער בין תפיסת עולם ערכית שבמרכזה הרצון להימנע מבזבוז מזון לבין ההתנהגות בפועל. כך למשל, נבדקים ציטטו מצוות מהתורה, ההלכה, הקוראן והסונה שקוראות להימנע מבזבוז והשלכת מזון, אך הצהירו על מחשבות והתנהגויות של בזבוז וזריקה. בהן: היכולת “לארח גדוד” בכל רגע נתון, ראיית מקרר חסר ככישלון, ראיית מקרר מלא כמקור לגאווה המעיד על פרנסה טובה, והרצון להצטייר כמארחים טובים ונדיבים, בייחוד בחגים ומועדים (כפי שהסביר אחד הנבדקים: “ערך האדם נמדד לפי כמות האוכל שהוא מציע לך לאכול”). בנוסף, הן היהודים והן המוסלמים סיפרו על המחסור שהם או בני משפחתם חוו כמיעוט במלחמות, בימי קום המדינה ובתקופת הצנע, אשר משפיע עד היום על תפיסתם והתנהגותם (“יש לנו תמיד חשש ודאגה שעוד מעט ייגמר לנו האוכל או שלא תינתן לנו הזדמנות נוספת לקנות מוצרי מזון”).

 

אנשים לוקחים מזון אכיל, בעל ערך תזונתי, והופכים אותו לפסולת מזון, שמראש צריך למנוע את היווצרותה. הם הגיעו למצב שאין להם מה לעשות עם כמויות האוכל ומצאו דרכים יצירתיות לפזר אותן.

בנוסף נמצא כי הנבדקים זורקים מזון וכדי לגשר על הפער הערכי מבצעים פעולות שיגרמו להם להרגיש טוב יותר עם עצמם. כך למשל דיווחו כי כאשר נוצר אצלם עודף מזון הם מאכילים בו בעלי חיים (כגון ציפורים), נותנים לאחרים (למשל לעוזרת הבית ולאורחים) או זורקים לטוחן האשפה. “אנשים לוקחים מזון אכיל, בעל ערך תזונתי, והופכים אותו לפסולת מזון, שמראש צריך למנוע את היווצרותה. הם הגיעו למצב שאין להם מה לעשות עם כמויות האוכל ומצאו דרכים יצירתיות לפזר אותן. עם תרבות השפע והשופוני ומגוון של פיתויים, ובמקביל חוויה קולקטיבית של מחסור, קשה שלא לקנות, להגיש ולבזבז יותר”, מסבירה ד”ר אלימלך.

המחקר מאפשר להבין את הגורמים הדתיים והתרבותיים שמובילים לבזבוז מזון במשקי בית – ובהם תחושת המחסור, תרבות הצריכה ותרבות האירוח. בעתיד מתכננות החוקרות לתרגם את התובנות הללו להמלצות מדיניות לצמצום מזון שיתחשבו בסגנונות חיים וערכים שמרכיבים אוכלוסיות שונות בישראל.

החיים עצמם:

טלי כץ-גרו

פרופ’ טלי כץ-גרו, מתגוררת בחיפה. בזמנה הפנוי פועלת נגד ההפיכה המשטרית.

אופירה אילון

פרופ’ אופירה אילון, 63, מתגוררת בבנימינה (“סבתא לארבעה נכדים מקסימים שלעתים קרובות אוכלים פשטידה שהכנתי מהפסטה שבושלה שלשום ומקוטג’ פג תוקף”).

ד”ר קרן קפלן מינץ, פסיכולוגית חינוכית וחוקרת חינוך ופסיכולוגיה סביבתיים. מתגוררת בגליל העליון ובזמנה הפנוי עוסקת ביצירה, וגינון ומטיילת.

 

 

 

הרשמה לקבלת עדכונים מהאתר

אנא שלחו לי הודעה עם קישור
כאשר נוספת לאתר כתבה חדשה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn