קול המדע

מחקר בסיסי בכל תחומי הידע

בתמיכת הקרן הלאומית למדע

מנהיגים, מודיעין – ותקיפת מתקני גרעין

מנהיגים, מודיעין – ותקיפת מתקני גרעין

על היתרונות והחסרונות של שיתוף פעולה בין בעלות ברית השוקלות תקיפת תוכנית גרעין עוינת

תחום היחסים הבין-לאומיים (יחב"ל) עוסק בחקר מדיניות חוץ של מדינות ובניתוח סוגיות בין-לאומיות (כגון מודיעין וביטחון), וקשרים בין מדינות וממשלים. ד"ר אור רבינוביץ' מהפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית בירושלים חוקרת את התחום הזה, ובמסגרת זו, יחסים בין בעלות ברית (ובעיקר ישראל-ארה"ב), וסוגיות של תפוצת נשק גרעיני וקשרי מודיעין. "כדי לסכל תוכניות גרעין עוינות שמדינות אויב מייסדות, צריכות מדינות לשתף פעולה עם בעלות הברית שלהן", היא אומרת. "שיתוף פעולה זה תלוי בעיקר במנהיגיהן – ביכולתם ליצור דיאלוג – ואני חוקרת כיצד דיאלוג כזה מותנע ומהן השלכותיו".

ייסוד תוכנית גרעין עשוי לנבוע ממטרות אזרחיות (כמו הפקת חשמל או מחקר גרעיני), אבל גם ממטרות צבאיות – כולל הקמת אתרים כגון כור גרעיני, מתקנים להפקת מים כבדים, להעשרת אורניום או להפרדת פלוטוניום. תוכניות הגרעין שמטרידות ביותר את הקהילה הבין-לאומית כיום הן של צפון קוריאה ושל איראן. צפון קוריאה כבר פיתחה כלי נשק גרעיניים, ואיראן מפתחת את יכולותיה בתחום הגרעין באופן מואץ. כידוע, החשש הוא שבעתיד הקרוב היא תפרוץ קדימה ותפתח ראשי קרב גרעיניים.

מחקרה של ד"ר רבינוביץ', יחד עם עוזר המחקר יובל פלג, ממפה את המקרים שבהם מדינות תקפו אתרי גרעין של מדינות עוינות, החל ממלחמת העולם השנייה ועד ימינו. אומרת ד"ר רבינוביץ: "הידע ההיסטורי מראה שלעתים מדינה תפעל לבד נגד תוכנית גרעין, ולעתים תשתף פעולה במישור המודיעיני עם בעלת הברית המרכזית שלה". בהקשר זה מנסים החוקרים לבדוק מהם הגורמים המעצבים את קבלת ההחלטות. כלומר, מתי יתקיים שיתוף פעולה מודיעיני בין מדינות ששוקלות לצאת למבצע צבאי נגד תוכנית גרעין עוינת ומסוכנת.

לעתים מדינה תפעל לבד נגד תוכנית גרעין, ולעתים תשתף פעולה במישור המודיעיני עם בעלת הברית המרכזית שלה. החוקרים בודקים, מהם הגורמים המעצבים את קבלת ההחלטות. כלומר, מתי יתקיים שיתוף פעולה מודיעיני בין מדינות ששוקלות לצאת למבצע צבאי נגד תוכנית גרעין עוינת ומסוכנת.

מחקרה הנוכחי של ד"ר רבינוביץ, שמתבצע בתמיכת הקרן הלאומית למדע, בוחן את שיתוף הפעולה המודיעיני בין ישראל לארה"ב בפעמיים שבהן תקפה ישראל כור גרעיני עוין. המבצע הראשון התרחש בעירק ביוני 1981 (כאשר מנחם בגין היה ראש הממשלה ורונלד רייגן היה נשיא ארה"ב). המבצע השני התרחש בסוריה בספטמבר 2007 (כאשר אהוד אולמרט היה ראש הממשלה וג'ורג' בוש היה נשיא ארה"ב). ד"ר רבינוביץ': "מחקר זה נמצא עדיין בתחילתו ואני מקווה שבסופו נוכל להבין מהם הגורמים המרכזיים שמעצבים קבלת החלטות במניעת תפוצה גרעינית, גם בהקשר של תוכנית הגרעין האיראנית".

שיטות המחקר שבהן משתמשים החוקרים הן, בין השאר, סקירת מסמכים מארכיוני מדינה ועיתונות (של ישראל, ארה"ב ובריטניה), ספרות היסטורית שעוסקת ביחסים בין-לאומיים, ביוגרפיות של מדינאים (למשל של בוש ואולמרט), וראיונות עם בכירים ישראלים ואמריקאים (למשל ממשרד החוץ). כך מנסים החוקרים להבין כיצד התנהל שיתוף הפעולה המודיעיני של ישראל עם ארה"ב בתכנון הפצצת הכורים בעירק וסוריה, ומתמקדים בהשקפות עולמם של בגין ואולמרט.

התהליך המוביל לפיצוץ גרעיני – הדמיה

נקודת המוצא של המחקר היא הבדלים משמעותיים באופן שבו תפסו המנהיגים את תפקידה של בעלת הברית המרכזית, את חשיבותה לביטחון הלאומי הישראלי, ואת מיסוד שיתוף הפעולה המודיעיני עמה. במילים אחרות, תפיסת המנהיגים בתחומים אלו עשויה להיות גורם מרכזי שמשפיע על יחסים בין מדינות ועל שיתוף הפעולה המודיעיני ביניהן במבצעים נגד תוכניות גרעין. גורם נוסף שנבדק הוא אישיותו של המנהיג (למשל האם הוא איש צוות) ויכולתו לבנות יחסי אמון עם מנהיגים אחרים.

יובל פלג

בשני המקרים, גם ב-1981 וגם ב-2007, הושמדו הכורים העוינים,  והמבצע הוכתר בהצלחה. אך כל אחד מהם השפיע אחרת על יחסי ישראל-ארה"ב. בגין החליט לתקוף את הכור בעירק מבלי לתת התראה לאמריקאים. כך, היה זה האירוע הראשון בשרשרת אירועים שערערו את היחסים בין ישראל לארה"ב. בעקבות זאת הודיע ממשל רייגן כי הוא מקפיא משלוח של מטוסי F-16 לישראל ותמך בהחלטה אנטי-ישראלית במועצת הביטחון של האו"ם. לאחר מכן, מלחמת לבנון (ובייחוד הכניסה לביירות), סיפוח רמת הגולן והטבח בסברה ושתילה הוסיפו אש למדורת המשבר. בעשורים שלאחר מכן השתפרו היחסים, בייחוד לאחר אסון התאומים ב-2001. לעומת בגין, אולמרט החליט לתקוף את הכור בסוריה רק לאחר שקיבל מארה"ב גיבוי מלא. עקב כך זכה לקרדיט גדול מבוש והיחסים עם ארה"ב המשיכו להתהדק.

שיתוף פעולה מודיעיני בין בעלות ברית לפני תקיפה גרעינית, תלוי במידה רבה בהשקפת העולם של המנהיג, וכי הוא עשוי לחזק את היחסים בין המדינות ולהעלות את הסיכוי שיפעלו במשותף נגד איומים גרעיניים אחרים.

אפשר להבין, אפוא, כי שיתוף פעולה מודיעיני בין בעלות ברית לפני תקיפה גרעינית, תלוי במידה רבה בהשקפת העולם של המנהיג, וכי הוא עשוי לחזק את היחסים בין המדינות ולהעלות את הסיכוי שיפעלו במשותף נגד איומים גרעיניים אחרים. לעומת זאת, הימנעות משיתוף פעולה כזה עלול ליצור קרע ביחסים. "סוגיית היחסים עם בעלת ברית מלווה אותנו משנת 1981, וכיום היא בולטת במיוחד בהקשר האיראני", אומרת ד"ר רבינוביץ', "מצד אחד, ההנהגה בישראל מבינה היטב שיחסים טובים עם ארה"ב, מעצמה עם יכולות מודיעיניות טכנולוגיות מתקדמות, עשויים לשפר תכנון של מבצעים כאלה  ולהעלות את סיכויי הצלחתם. זאת, בנוסף למניעת ביקורת על ישראל בזירה הבין-לאומית. מצד שני, שיתוף פעולה כזה מגיע עם תג מחיר – המעצמה עשויה להחליט שהיא מדליפה מידע על המבצע או מסכלת אותו, ולפגוע במאמץ האדיר שהושקע בו, אם אינו תואם את האינטרסים שלה".

החיים עצמם:

ד"ר אור רבינוביץ', 40, בזוגיות פלוס שניים (7.5 ו-9.5), מתגוררת ברעננה ("שכנה של נפתלי בנט"). בעלת תואר ראשון במשפטים, תואר שני בלימודי ביטחון ודוקטורט בלימודי מלחמה מאוניברסיטת קינגס קולג' לונדון. אוהבת סדרות דרמה בריטיות תקופתיות ולהנביט גלעיני אבוקדו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרשמה לקבלת עדכונים מהאתר

אנא שלחו לי הודעה עם קישור
כאשר נוספת לאתר כתבה חדשה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn