קול המדע

מחקר בסיסי בכל תחומי הידע

בתמיכת הקרן הלאומית למדע

סיפורה של מלכה

סיפורה של מלכה

מחקר בוחן את היחס לאסתר המלכה באמנות, דת, ספרות ומחזאות במאה ה-16-15 באיטליה

אסתר המלכה היא דמות מקראית, גיבורת מגילת אסתר. לפי הסיפור המסורתי של מגילת אסתר, המלך הפרסי אחשוורוש הדיח את ושתי מלכתו המרדנית והחליט למצוא רעיה במקומה. נערה יהודייה צעירה בשם אסתר נשאה חן מלפניו והפכה למלכה החדשה. דודה מרדכי היהודי הסתבך במריבה עם שר המלך, המן, אשר בתגובה תכנן לנקום במרדכי ולהרוג את כל היהודים בממלכה. התוכנית של המן התגלתה ובזכות מאמציה של אסתר שהפצירה במלך, המן נתלה וגם שאר אויבי היהודים נענשו. מרדכי היהודי הפך לשר של המלך, וחג פורים נקבע כחגיגה המציינת את ניצחון היהודים על אויביהם בפרס.

אמנם אסתר הייתה דמות מהתנ”ך, אך דימויה הופץ גם במסורת ובאמנות האיטלקיות בתקופת הרנסנס (סביב המאה ה־14 ועד המאה ה־17), במקורות כמו שירים, דרשות, כתבי יד, מחזות וציורים.

“כיצד ייתכן שאסתר המלכה, דמות מרכזית ביהדות, זכתה לפופולריות רבה כל כך בתרבות הנוצרית בעת החדשה המוקדמת באיטליה? מדוע דווקא היא? כך למשל היא הוזכרה בכתביהם של שלושת הסופרים הגדולים דנטה, פטררקה, ובוקאצ’ו, הופיעה בדרשות (גם כאלו שעסקו במריה הבתולה) וצוירה על ידי אמנים מובילים כמו בוטיצ’לי, פיליפינו ליפי, ורונזה וטינטורטו”, שואלת פרופ’ נירית בן-אריה דבי, דיקנית הפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן גוריון, אשר חוקרת את הקשר שבין דת לאמנות, בעיקר בתקופת הרנסנס באיטליה.

במחקרה האחרון, שזכה במענק מהקרן הלאומית למדע, החליטה פרופ’ בן-אריה דבי לבחון את היחס לאסתר המלכה בתרבות הנוצרית (אמנות, ספרות, מחזאות ודת) במאה ה-16-15 באיטליה, ובעיקר בפירנצה. זאת בעקבות הרצאה שנתבקשה להכין על אסתר באמנות, ולאחר שנחשפה להיקף החומר בנושא. מדובר בחומר חזותי (כגון ציורי קיר מכנסיות ומוזיאונים) וטקסטואלי (כגון דרשות, אגדות, מחזות דתיים וכתבי יד מתקופת הרנסנס שליקטה מארכיונים באיטליה ומהרשת).

אנדריאה דל קאסטנו ,אסתר, 1450, אופיצי, פירנצה

כך גילתה כי משמעות דמותה של אסתר משתנה בכל פעם לפי הקשר מסוים – בציורים ובטקסטים. “לדוגמה, אנשי הדת, הדרשנים, התייחסו לאסתר כאל מודל חיקוי עבור נשים צעירות – כלה חסודה, צנועה וצייתנית – וביקשו מהן לנהוג כמוה. זאת כדי לטפח ערכים מסורתיים, לעודד מידות טובות ולהדריך נשים לקראת מילוי תפקידן המקובל כרעיה ואם. בנוסף טענו אנשי הדת כי אסתר היא גלגול מוקדם של מריה הקדושה, וכמוה גם היא בתולה, תמימה, צנועה, מגנה על עמה ומתווכת בינו לבין אלוהים. כך גם האמנים ציירו את אסתר בכנסיות כמריה (לדוגמה בהכתרתה, לבושה באדום-כחול) ונתנו לה משמעות נוצרית”, מסבירה פרופ’ בן-אריה דבי.

עוד גילתה החוקרת כי האמנים והמחזאים עסקו רבות במראה של אסתר והדגישו את יופייה. “אסתר הייתה אישה יפה והאמנים בפירנצה ובוונציה הבליטו זאת בפניה, בגדיה ותכשיטיה. גם המחזאים כתבו הערות בימוי שעסקו באופן דומה במראה שלה. כלומר דמותה בציורים ובמחזות ייצגה תרבות חצר משגשגת, עושר ופאר.

“בנוסף צוירה אסתר כנוצרייה, בעלת אידיאל היופי המערבי-איטלקי של המאה ה-16-15 (בהירת שיער, תכולת עיניים, עם צוואר ברבורי ומצח גבוה) וזאת על אף שהייתה יהודייה מזרחית (פרסייה). לעומת זאת הדמויות שסביבה (כגון אחשוורוש ואנשי החצר) צוירו ותוארו כבעלי לבוש מזרחי (עם גלימות ומצנפות למשל) כדי להמחיש את המזרח האקזוטי (במאה הי”ט חזרה אסתר לשורשיה המזרחיים עם עליית האוריינטליזם והטעם החדש שהעדיף את האקזוטי). גם הדרשות התעלמו מיהדותה של אסתר. לדוגמה הציגו אותה כדמות גאלית נוצרייה גיבורה, שהצילה את עמה, מבלי להזכיר שהייתה יהודייה”, מסבירה פרופ’ בן-אריה דבי.

המחקר ממחיש את מרכזיותה של אסתר בתרבות הנוצרית-איטלקית בתקופת הרנסנס, ובהמשך מתכוונת החוקרת לרכז את כלל החומר שליקטה לכדי ספר על דמותה.

המחזות הדתיים לעומת זאת הדגישו גם את יהדותה של אסתר. לדברי החוקרת, “למחזאים הנוצרים היה אינטרס להציג את אסתר והיהודים באור חיובי; זאת מכיוון שמשפחת מדיצ’י – שושלת של סוחרים איטלקים ששימשו גם פטרונות של המחזות הדתיים באותה תקופה – חפצה בכוחם הכלכלי של היהודים. מכאן ניתן להבין מדוע עולם התיאטרון הנוצרי גילה כלפי העם היהודי הרבה יותר סובלנות מאשר עולם הדת והאמנות”.

המחקר ממחיש את מרכזיותה של אסתר בתרבות הנוצרית-איטלקית בתקופת הרנסנס, ובהמשך מתכוונת החוקרת לרכז את כלל החומר שליקטה לכדי ספר על דמותה. “לאסתר יש סיפור דרמטי, עסיסי ומותח, ולכן אין זה מפתיע שמשכה אמנים, אנשי דת, סופרים ומחזאים ולעתים עברה התאמה למסורת הנוצרית. ניתנו לה פרשנויות שונות אך בגדול הצטיירה כדמות מורכבת – גיבורה, ענווה, יפה ואקזוטית – ולא רק מלכה יהודייה ממגילת אסתר”, מסכמת פרופ’ בן-אריה דבי.

 

החיים עצמם:

ירית בן-אריה דבי

פרופ’ נירית בן-אריה דבי, נשואה + שלושה (27, 21, 17), מתגוררת במבשרת ציון. בזמנה הפנוי אוהבת לטייל בטבע וללכת לים.

 

 

 

 

 

 

 

הרשמה לקבלת עדכונים מהאתר

אנא שלחו לי הודעה עם קישור
כאשר נוספת לאתר כתבה חדשה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn