על המצאת תבנית נוף המולדת
מדוע הקימה מדינת ישראל, בשנותיה הראשונות, שורה של גנים לאומיים מרשימים לאורכה ולרחבה של הארץ
בשנותיה הראשונות השקיעה מדינת ישראל משאבים רבים בפרויקט שבמבט ראשון חשיבותו למדינה חדשה וענייה יחסית, כלל אינה ברורה: עיצוב נוף הארץ באמצעות הקמת שורה של גנים לאומיים מצפון ועד דרום, בהובלת מיטב המתכננים בארץ.
פרופ׳ נורית ליסובסקי, מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, חוקרת במשך שנים רבות את הגנים הלאומיים ואת התפקידים השונים שהם מילאו עבור המדינה הצעירה ואף ממשיכים למלא כיום. תפקידים אלה כללו, בראש ובראשונה, יצירה של זהות לאומית חדשה: זהותה של התנועה הציונית ההיסטורית, באמצעות שימור ושיחזור של אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים, והכשרת מרחבים יפי נוף לנופש ולבילוי.
במחקרה, שואפת פרופ׳ ליסובסקי לענות על שורה של שאלות מפתח על אודות הגנים הלאומיים. ראשית, היא מבקשת לבחון האם וכיצד גנים לאומיים ייצרו זיקה בין הארץ ותושביה, והאם עיצוב נוף אכן מאפשר לייצר תחושת שייכות ומחויבות פרטית וקולקטיבית כאחד. שאלה נוספת שמעסיקה אותה, נוגעת לאידיאולוגיה ולפוליטיקה של הגנים הלאומיים: מה היה מקומה של האידיאולוגיה הציונית ההיסטורית בתהליך בחירת האתרים השונים ואופן פיתוחם? איך הצליחה מערכת התכנון הממסדית לגבש תפיסה תכנונית ל“פארק לאומי” כחלק מתכנית אב כוללת למדינה? ובהמשך, איך נבנה החיבור שבין מודרניזם אדריכלי אשר מייצר סביבה חדשה יש מאין, לביטוי “אותנטי” ו“מקומי” אשר מייצר תחושת שורשיות ושייכות?
פרופ׳ ליסובסקי גם מבקשת לענות על השאלה אם הגנים הלאומיים שנוצרו בשנותיה הראשונות של המדינה, עומדים במבחן הזמן לנוכח שינויים מרחיקי לכת שחלו בתפיסה התכנונית, בתרבות הפנאי ובנוף עצמו בעשורים האחרונים. כך, למשל, החלטות שנעשו עם הקמת המדינה הביאו להעצמה של נרטיבים מסוימים או לדחיקה של סיפורים אחרים; כיצד ההשלכות של החלטות אלה נראות מנקודת מבט עכשווית? והאם וכיצד מפת המורשת הלאומית, שעוצבה בשנות ה-50, נראית לנו נכונה גם היום?
עבודתה של פרופ׳ ליסובסקי מעמיקה מבט אל ייחודם של הגנים הלאומיים המקומיים. בעוד הפארקים הלאומיים בארה״ב, למשל, התבססו בעיקר על מרחבי טבע בראשיתי, הגן הלאומי בישראל היה תוצר של תבנית נוף חדשה.
ירידה לעין עבדת. בראש יהושע כהן משדה בוקר, אחריו בן גוריון, יעקב ינאי (יאן) מנהל המחלקה לשיפור נוף הארץ, יעקב לוינסון (סגנו). התצלום של לשכת העיתונות הממשלתית.
הקמת הגנים לא הייתה כרוכה רק בטיפוח ו״שיפור״ של אתרי מורשת, אלא ביצירה אקטיבית של הנוף. במוקד המאמץ עמד בינוי הלאום התרבותי – ניסוחו, הנכחתו והטמעתו של הסיפר הלאומי במרחב, שהוא הפן המשלים של מפעל הבינוי הפיזי של המדינה. הפרשנות שהעניקו גופי התכנון לשרידי העבר והנוף היתה מגוונת, לעתים עתירת סתירות, והדהדה בה הזיקה הפוליטית–אידיאולוגית של מוקדי הכוח שפעלו במסגרת הגוף הממסדי.
יתרה מכך, הגנים הלאומיים מתאפיינים גם בדואליות שמקורה באידיאולוגיה הציונית ההיסטורית: מצד אחד הם מבטאים ערגה לעברה של הארץ כ״ארץ אבות״ – ערגה שנשענת על תפיסה ציונית היסטורית רווחת של ״שלילת הגלות״ וכמיהה לעבר המקראי – ומצד שני הן מגלמות שאיפה לעתידה של מדינת ישראל כמדינת לאום מודרנית. הגנים גם מביאים לידי ביטוי אתוס של ידיעת הארץ ושימור הטבע, אך בה בעת הם מגלמים אתוס של התחדשות. דו–ערכיות זו שמעצבת את האופי הישראלי גם כיום, השפיעה גם על דמותו של הגן הלאומי.
מה השאלה?
כיצד התפתחו הקדנצות – סימני הפיסוק של היצירות המוזיקליות – במהלך המאה ה-18?
אלא שהגנים הלאומיים לא נותרו קפואים בזמן, והשינויים הרבים שהם עברו לאורך השנים משקפים תהליכים היסטוריים רחבים יותר בישראל. ״בדקתי את השינויים הדוריים בתכנון הגנים, גם בתפיסה הרעיונית וגם בפרקטיקה העיצובית״, אומרת פרופ׳ ליסובסקי; ״הרבה מהגנים הלאומיים עברו שינוי דורי. למשל מעיין חרוד נקשר בתחילת שנות ה-60 למלחמת גדעון במדיינים, והיום ההיבט המקראי נזנח ׳לטובת׳ ההיבט הנופי–מרחבי של מעיין הנובע למרגלות הגלבוע וסיפור ראשית ההתיישבות בעמק״.
פרופ' נורית ליסובסקי עם שותפים למחקר
מחקריה של פרופ׳ ליסובסקי נשענים על עבודה אמפירית יסודית שכללה איסוף של כל פיסת מידע שקשורה באופן ישיר ועקיף לגנים הלאומיים, כולל תוכניות, סקיצות ושרטוטים, מניפסטים אידיאולוגיים, דו“חות, מאמרים, עבודות אמנות וצילומים, ואף קיימה ראיונות עומק עם אדריכלי נוף שעבדו בגנים הלאומיים – בהם כאלה שהלכו מאז לעולמם. כעת היא מנתחת את המידע והמסמכים שאספה לאורך השנים, בניסיון לייצר תמונה רחבה על תפיסת הגנים הלאומיים ועל מקומם בתהליכי ייצור וייצוג של זהויות ונרטיבים שונים בישראל, בעבר ובעתיד.
בעוד הפארקים הלאומיים בארה״ב, למשל, התבססו בעיקר על מרחבי טבע בראשיתי, הגן הלאומי בישראל היה תוצר של תבנית נוף חדשה
פרופ' נורית ליסובסקי
שכונה חדשה בישראל 2021
החיים עצמם:
נורית ליסובסקי היא אדריכלית נוף וחברת סגל בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. היא ערכה את הספרים תבנית נוף: הגנים של ליפא יהלום ודן צור (2012), גדעון שריג: גנים בשביל אנשים (2017, עם טל אלון–מוזס), רות אניס: גנים משלה (2019, עם טל אלון–מוזס), וארץ הצבי והדקל (2021) (אדריכלי נוף שעסקו בתכנון גנים לאומיים).
על מקורות השאיפות המחקריות שלה, היא אומרת: “הגיאוגרף דויד לוונטל אמר שנופי העבר חשובים לנו דוקא משום זיקתם ההדוקה לנופי ההווה. דברים אלה הם נקודת המוצא למחקרי על תכנון נוף בגנים לאומיים, מחקר שמשלב בין מקורות היסטוריים והממצא הארכיאולוגי, בין ניתוח ויזואלי של נוף לאקולוגיה של נוף ולתיאוריות של אדריכלות נוף עכשווית.
“אבל בשבילי, הוא גם מעבר לזה. שורשיו נטועים בנוף ילדותי: בקיבוץ נחשולים למרגלות תל דור, ובקיבוץ שדות ים סמוך עיר העתיקה של קיסריה בהם גדלתי. התיאטרון ואמת המים הרומיים, הכנסייה הביזנטית והחפיר הצלבני היו חלק בלתי נפרד מתבנית הנוף, מוחשיים ושייכים כמו הפרדסים והשדות של הקיבוץ שהקיפו אותם. מראי מקום ומראי זמן נקשרו בטיולים משפחתיים ובאירועים חברתיים: איסוף מטבעות עתיקות ואבני פסיפס צבעוניות אחרי סערות חורף, רחצה בברכת קליאופטרה (הרבה לפני שארכיאולוגים זיהו את הברכה כחלק מארמון הורדוס), חתירה מהנמל בליל בר המצווה, צלילה עם אבי בחיפוש אחר כדים עתיקים בים, שיחת כיתה בהיפודרום, ישובים בשורה על עמוד הגרניט הענק השוכב על צידו, לפני שהורם במבצע מורכב על ידי רשות העתיקות. עבר התערבב בהווה, עתיק בחדש, ליצירת מה שקווין לינץ קרא לימים ‘קולאג‘ של זמנים‘. מבני הכפר והמסגד הבוסני שעמדו בתוך חומות העיר הצלבנית היו אף הם שם, חלק מאותו קולאג‘ נופי. אך בתקופה בה מדובר, בעשורים הראשונים לכינונה של המדינה, ובמקום בו גדלתי, הקשר לנוף נשא דגש ארכיאולוגי ואידיאולוגי, והם לא היו קדומים או נושאי מטען תרבותי–רגשי מספיק ל“התחרות” ברבדים האחרים. להבדיל מהיום, הם גם לא היוו חלק מהשיח הציבורי, המקצועי והפוליטי.
“קולאג‘ של זמנים שונים, שנצברו זה על גבי זה, מעלה שאלות עקרוניות: מה הם מרכיבי העבר אותם אנו רוצים לשמר (וכפועל יוצא, מה ייהרס)? האם יש לשמר תקופה בולטת אחת, או אולי להשאיר חתך של כל, או רוב התקופות? איך לספר את הסיפור ההיסטורי ואיך להמחיש לקהל המבקרים את האופן בו תפקד האתר בעבר, כאשר ההקשר הגיאוגרפי והתפקודי הוא של ההווה?“.
