פוליטיקה, מגדר, ותעלומות אחרות

כיצד הבדלים בין גברים לנשים מעצבים את המציאות הפוליטית במדינות דמוקרטיות

“עד לשנות ה-80 של המאה שעברה, נשים בדמוקרטיות המערביות הצביעו יותר למפלגות ימין וגברים הצביעו יותר למפלגות שמאל”, אומרת  פרופ’ אורית קדר מהמחלקה למדע המדינה ומרכז פדרמן לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים. “מאז, חל מהפך בתחום ‘הפער המגדרי בהצבעה’: בכל אחת ממדינות המערב, ניכרת מגמה ברורה: נשים עוברות לשמאל. אלא שההסבר לתופעה הזאת אינו שלם. הרי יותר ויותר נשים מצביעות למפלגות שמאל – אבל מפלגות שמאל אינן צוברות תאוצה במערב בעשורים האחרונים, אלא להפך: השמאל נמצא במשבר ומפלגות השמאל מצטמקות בפרלמנטים. לכן, שינוי בדפוסי ההצבעה של גברים חייב גם הוא להיות חלק מהסיפור”.

כמובן, כל אקלים פוליטי שונה מזולתו – אפילו בתוך גוש הדמוקרטיות המערביות. אין דין ארה”ב כדין צרפת, ואין דין צרפת כדין ישראל. עם זאת, מגמת הפער המגדרי בהצבעה היא אוניברסלית. בין אם במאה ה-20,  דמוקרטיה ספציפית זו או אחרת הייתה במצב של הטיה גברית לשמאל, ובין אם במצב של שוויון מגדרי בהצבעה בין ימין לשמאל; בימינו, יותר נשים מצביעות לשמאל באותה מדינה.

“כחוקרות, זה לא כל כך משנה לנו אם מדינה זזה מפער מגדרי גדול לפער קטן יותר, או שהיא חצתה את קו האפס ועברה לצד השני”, אומרת פרופ’ קדר. “העיקר הוא קו המגמה. והקו הזה זהה כמעט בכל המדינות. גם בישראל נשים מצביעות יותר למפלגות שמאל מאשר גברים, במובהקות הולכת וגדלה. בעבר זה לא היה כך. כיצד להסביר את התהפכות הפער המגדרי? לגבי נשים, אנחנו יודעים לומר מדוע הן עברו לשמאל. מחקרים זיהו מספר סיבות חשובות, כמו התנועה הפמיניסטית ויציאת הנשים לשוק העבודה. אבל מדוע גברים נטשו את השמאל? על השאלה הזאת עוד אין לנו תשובות מספקות”.

ההשערה של פרופ’ קדר ושותפותיה למחקר – ד”ר אודליה אושרי מהמחלקה למדע המדינה ולוטם הלוי, תלמידת דוקטור מאוניברסיטת פנסילבניה – היא שאותם גברים שנוטשים את מפלגות השמאל במדינות המערב עושים זאת על רקע כלכלי-תעסוקתי.

“התופעה היא מגדרית, אבל סיבה מרכזית לתופעה נמצאת בשוק העבודה. אנחנו משערות שלפחות חלק מהפער המגדרי נובע מכך שגברים העובדים בעבודות כפיים פגיעים יותר לנוכח גלי הגירה ומסחר בינלאומי. חשוב לזכור שאותם סקטורים שדורשים מיומנות כפיים מעסיקים בעיקר גברים, ושמהגרים יכולים להשתלב בסקטורים הללו בקלות יחסית – בניגוד לסקטורים שדורשים מיומנות שפתית, כמו, למשל, חינוך או תקשורת. לכן, הפרנסה של אותם גברים נמצאת בסכנה, בין אם כתוצאה מכניסה של עובדי כפיים ממדינות אחרות, או כתוצאה ממעבר של קווי הייצור שלהם לארצות אחרות. מסיבה זו הגברים האלה אינם עוזבים את השמאל לטובת הימין הסמוך לשמאל, בצדו השני של המרכז, אלא עוברים דווקא לימין הקיצוני, הקסנופובי, שונא המהגרים, הלאומני”.

כדי לבדוק את השערתן, עורכות פרופ’ קדר ועמיתותיה, בימים אלה, את המחקר הנרחב ביותר שנעשה עד כה בנושא הפער המגדרי בהצבעה, כשהן סוקרות לא פחות מ-45 שנות נתוני דעת קהל והצבעה במדינות אירופה, בצירוף נתונים על משלחי היד של המשיבים וסוג המיומנויות הנדרשות באותם מקצועות, יחד עם נתונים על עמדות אידאולוגיות של מפלגות שמאל באירופה.

“אנחנו מצליחות להראות שהמעבר של גברים בעבודות כפיים לימין הקיצוני קשור גם בתזוזת השמאל עצמו: ככל שהשמאל במדינה מסוימת הופך מ’אדום’ לזהותני, וככל שהשמאל מחפש יותר פתרונות אמצע ומדיניות מרכז, כך אנו רואות יותר נטישה של גברים עובדי כפיים בהשוואה לנשים. המחקר שלנו, אשר נתמך המענק מהקרן הלאומית למדע, קושר אמפירית בין שתי תופעות שעד היום נחקרו בנפרד – עליית הימין הקיצוני במערב והפער המגדרי בהצבעה. לשתי התופעות הללו, ההסבר שלנו אינו מהותני אלא מבני: נסיבות בשוק העבודה, בעיקר ההגירה לאירופה והגלובליזציה, הביאו את עובדי הכפיים – גברים ברובם – לחשוש לפרנסתם. מאחר שהם לא מוצאים מענה למצוקתם במפלגות השמאל הממורכזות, הם נודדים הרחק לימין הקיצוני, שם מבטיחים לבלום את ההגירה ולהתנתק מהכלכלה הגלובלית”.

החיים עצמם:

“אני גננת חובבת – אפילו אם זה רק במרפסת. אני חובבת קדרות ואמנות פלסטית, בעיקר מודרנית. הפייבוריטים שלי הם אנרי מאטיס הצרפתי ואדוארד הופר האמריקאי. חיה בזוגיות ואם לילדון בן שמונה”.