שלום רב שובך, ציפורה נחמדת
שילוב של מעקב טלמטרי, ניסויי שדה ומודל אטמוספירי יאפשר למדענים להבין את תזמון היציאה של ציפורים לנדידה
שלום לך נודדת מה טוב שהגעת
את אותי מעודדת בזה שאת את
מה טוב שהגעת
עם גופך הפיצפון איך את שרה ושרה
אחרי כל התיכון ולפני הסהרה
שלום לך מה טוב שאת את…
בחורשה מול ביתי מצאת לך מנוח
וגם בי נרגעה מהומה
כי כשאת ציפורי מחליפה את הכוח
גם אני מחלימה משום מה…
(סבינה מסג, “שלום לך נודדת“)
פרופ‘ ניר ספיר, ביולוג אבולוציוני ואקולוג מאוניברסיטת חיפה, עוסק בנדידת בעלי חיים. במרכז מחקרו הנוכחי – הנתמך בידי הקרן הלאומית למדע – עומד חנקן אדום–גב (Lanius collurio), ציפור שיר קטנה בעלת אזור קינון רחב, המשתרע בין צפון אירופה למרכז אסיה. בעונת הנדידה הסתווית, מגיעים לישראל ציפורים רבות ממין זה, בדרך לאפריקה. הן נוחתות לחניית ביניים בעמק החולה, בית גידול עשיר במזון עבור הציפורים החולפות. מכאן ימשיכו דרומה, לאפריקה, דרך מדבר הסהרה – מסע על פני 2,000 ק“מ נטולי מקורות מזון זמינים. המחקר הנוכחי נועד להבין את הגורמים הפנימיים והחיצוניים הקובעים את עיתוי יציאת הציפורים מאתרי חנייה בזמן הנדידה, ואת יחסי הגומלין המורכבים ביניהם.
מדובר בעניין קריטי עבור החנקנים הנודדים: ברגע שהם ממריאים מחניית הביניים בעמק החולה להמשך המסע לאפריקה, תוך לילה אחד של נדידה הם יגיעו למדבר, ולכן עליהם להיות מוכנים היטב למסע הקשה.
חנקן אדום-גב. צילם: עמנואל לוריא
אחת התיאוריות המרכזיות בנוגע לשיחור מזון בעת הנדידה בבעלי חיים בכלל ובציפורים בפרט היא תיאוריית הנדידה האופטימלית. התיאוריה קושרת בין משך שהיית הציפור בחניית הביניים לבין קצב צבירת השומן בגופה ובהתאם, המודל שמבוסס עליה חוזה קשר חיובי בין קצב צבירת השומן בגוף הציפור למשך חניית הביניים. על פי המודל, הציפור תישאר זמן רב יותר באזורים עשירים במזון וזמן מועט יותר באזורים דלים במזון, בטרם תמשיך בנדידתה, מה שיגרום לקיצור זמן הנדידה הכולל, תוך התאמת משך השהייה בחניית הביניים למצאי המזון במקום.
כדי לבחון את המודל, קבוצת המחקר בראשות פרופ‘ ספיר ערכה מעקב באמצעות מערכת טלמטרית חדשה ומתקדמת (ATLAS). תלמידת המחקר דניאלה צינסמייסטר לכדה חנקנים והצמידה לגופן משדר קטן של מערכת הטלמטריה, אשר מחשבת את מיקום החיה באמצעות קליטת גלי רדיו ומדידות מדויקות של הפרשי זמן הגעת הגלים בין כמה תחנות קליטה הפרושות במרחב. המידע המעובד מהמשדר מאפשר לחוקרים לגלות את המיקום המדויק של הציפור וכמה זמן הציפור נושאת–המשדר הייתה בעמק – ואף מתי עזבה אותו.
הסטודנטית דניאלה צינסמייסט
מה השאלה?
כיצד התפתחו הקדנצות – סימני הפיסוק של היצירות המוזיקליות – במהלך המאה ה-18?
במקביל, כדי לעמוד על הקשר בין העלייה במשקל לבין תזמון היציאה לנדידה, נערכו תצפיות ישירות על התנהגות הציפורים בשדה, ובכלל זה, שקילה יום–יומית של הציפורים מרחוק, באמצעות מאזניים מיוחדים אשר הוצבו בשטח, מעקב אחר דפוסי שיחור המזון שלהן ואינטראקציות עם ציפורים אחרות.
בנוסף, הציעה הקבוצה מודל אלטרנטיבי: במקום לצבור כמה שיותר שומן, הציפורים מגיעות לסף משקל מסוים – שייתן להן דלק (שומן) בכמות מספקת לחציית המדבר, אך לא יותר מדי, כדי שלא יהווה מעמסה נוספת על הגוף.
הנתונים שנאספו מצביעים על קיומן של שתי קבוצות ציפורים שנבדלו ביניהן בעיתוי תחילת צבירת שומן גוף. הפרטים בקבוצה הראשונה החלו לצבור שומן יומיים–שלושה אחרי הגעתם לשטח, ואילו הקבוצה השנייה החלה לצבור שומן רק לאחר 13-9 ימים. לא נצפו הבדלים במאפיינים הפיזיים בין הקבוצות.
ניתוח הנתונים מראה כי שתי קבוצות אלה נבדלות ביניהן גם באסטרטגיה אותה נקטו לגבי תזמון המשך הנדידה. בקבוצה שעלתה במשקל תוך זמן קצר יחסית, התגלה דפוס פעולה שתאם את תחזיות תיאוריית הנדידה האופטימלית: ככל שנצבר יותר שומן, הציפור נותרה בשטח יותר זמן. הקבוצה השנייה, לעומת זאת, פעלה באופן שונה: ככל שהפרטים צברו שומן בקצב יותר גבוה, כן התקצר משך השהייה שלהם בעמק. כלומר הציפורים הגיעו לערך סף של משקל גוף ואז פרסו כנף לאפריקה. דפוס התנהגות זה תואם את תחזית תיאוריית ערך הסף.
ציפורים במחקר
אחת התיאוריות המרכזיות בנוגע לשיחור מזון בעת הנדידה בבעלי חיים בכלל ובציפורים בפרט היא תיאוריית הנדידה האופטימלית. התיאוריה קושרת בין משך שהיית הציפור בחניית הביניים לבין קצב צבירת השומן בגופה
ציפורים במחקר
פרופ‘ ספיר מציין ששתי האסטרטגיות מתקיימות במקביל באותה אוכלוסייה, ולא ברור כרגע מה קובע איזה פרט ישתמש באסטרטגיה זו או אחרת – ייתכן שמדובר בפיזיולוגיה, תוכנית “חלוקת זמן“, או גורמים גנטיים. המחקר, שטרם הסתיים, בוחן את קיומם של גורמים התנהגותיים שקשורים לחלוקה בין הקבוצות, כולל אכילה ואינטראקציות עם פרטים אחרים.
החיים עצמם:
פרופ‘ ספיר הוא צפר חובב מנעוריו. המפגש הראשון שלו עם העולם האקדמי היה במסגרת התחביב, עוד כשהיה תלמיד בבית–הספר התיכון לחינוך סביבתי בשדה–בוקר, ושימש כעוזר מחקר למשלחת מחקר בין–לאומית שהשתמשה במכ“מים כדי לעקוב אחר תנועת הציפורים הנודדות.
