קול המדע

מחקר בסיסי בכל תחומי הידע

בתמיכת הקרן הלאומית למדע

שמחה, עצב ומה שביניהם

שמחה, עצב ומה שביניהם

חוקרים בדקו כיצד רגש אישי ורגש קבוצתי, בשילוב רגשות חיוביים ושליליים, משפיעים על עמדות.

מחקרים מראים שניתן לקבל מידע חברתי רב מחוויות רגשיות, ושרגש יכול להשפיע גם על עמדות וקבלת החלטות (כך למשל, רגש חיובי גורם לרוב להבעת דעה חיובית). ניתן לסווג רגש גם להקשר אישי, אינדיבידואליסטי, או קבוצתי, קולקטיביסטי (לדוגמה, בתקופה זו רבים בישראל חשים שביעות רצון מחייהם מצד אחד, אך מצד שני מצויים בטראומה קולקטיבית).

לפי מחקר של ד”ר הילה רימר, מרצה בכירה וחוקרת פסיכולוגיה של שיפוט וקבלת החלטות במחלקה לניהול באוניברסיטת בן גוריון, אנשים המשתייכים לתרבות המערב נחשבים יותר אינדיבידואליסטים, מושפעים יותר מהרגש האישי ומקבלים החלטות לפיו. לעומת זאת אלו המשתייכים לתרבות המזרח נחשבים ליותר קולקטיביסטים ומושפעים יותר מהרגש הקבוצתי. “אנשי תרבות המזרח פחות בוחנים את עולמם הפנימי ויותר את עולמם החיצוני וכך פחות מושפעים מהרגש האישי ויותר מהרגש הקבוצתי. בתרבות המערב, לרוב, ההפך הוא הנכון”, מסבירה ד”ר רימר.

במחקריה, שזכו במענק מהקרן הלאומית למדע, מתמקדת ד”ר רימר בהשפעות תרבותיות על תהליכים פסיכולוגיים הקשורים לרגשות, עמדות, דעות, שיפוט וקבלת החלטות. מחקריה משווים בעיקר בין אוכלוסיות מתרבויות מערב אינדיבידואליסטיות (כגון אמריקאים וישראלים) לאוכלוסיות מתרבויות מזרח קולקטיביסטיות (כגון אסיאתים).

באחד ממחקריהם, ביקשו ד”ר רימר וצוותה לבחון כיצד רגש אישי וקבוצתי משפיע על שיפוט אצל ישראלים. בסדרת ניסויי מעבדה בדקו כ-120 נבדקים (סטודנטים וסטודנטיות). בשלב הראשון ניתן להם קטע קריאה (סיפור) שבו התבקשו לספור מילות יחס של יחיד, כגון “אני” ו”שלי” (שיטה ידועה במחקרים שנועדה לגרום לאימוץ דפוס חשיבה יותר אינדיבידואליסטי), או לספור מילות יחס של רבים, כגון “אנו” ו”שלנו” (כדי לגרום לאימוץ דפוס חשיבה קולקטיביסטי). בשלב הבא ביצעו החוקרים מניפולציה של רגש אישי – חיובי (שמחה) לעומת שלילי (עצב). כך לדוגמה ביקשו מהנבדקים לדמיין שניצחו או הפסידו בתחרות בלימודים. לאחר מכן נתנו להם ביסקוויט וביקשו מהם לחוות דעתם עליו.

החוקרים בדקו את ההשפעה בארבע הקבוצות – אינדיבידואליסטים שמחים או עצובים לעומת קולקטיביסטים שמחים או עצובים. הם גילו כי בעוד האינדיבידואליסטים השמחים אהבו יותר את הביסקוויט מהאינדיבידואליסטים העצובים. אצל הקולקטיביסטים לא נמצא הבדל בין השמחים לעצובים (הם אהבו או לא אהבו את הביסקוויט באותה מידה). “קולקטיביסטים לא מאומנים להסתכל פנימה ולבחון את רגשותיהם ולכן הרגש האישי לא משפיע עליהם. וזה תואם את השערות הניסוי”, מסבירה ד”ר רימר.

בהמשך בוצע ניסוי זהה אך הפעם המניפולציה התמקדה ברגש קבוצתי. לנבדקים נאמר לדמיין שהתחרו בקבוצה, ייצגו את המדינה וניצחו או הפסידו (מניפולציה של רגש שמחה או עצב, אלא שהפעם מדובר ברגש קבוצתי). לאחר מכן שוב קיבלו ביסקוויט והתבקשו לחוות דעתם עליו. הפעם הממצאים היו הפוכים: לא היה הבדל בין האינדיבידואליסטים השמחים לעצובים במידת האהבה לביסקוויט. הקולקטיביסטים השמחים, לעומת זאת,  אהבו אותו יותר מאשר הקולקטיביסטים העצובים. לדברי ד”ר רימר, “ניתן לראות שהניסוי הזה, שבו שלט הרגש הקבוצתי, השפיע על הקולקטיביסטים. זאת לעומת הניסוי הקודם שבו שלט הרגש האישי, ואז האינדיבידואליסטים הושפעו”.

בניסוי נוסף סיווגו החוקרים סטודנטים ישראלים לאינדיבידואליסטים או קולקטיביסטים בשיטה דומה (סימון מילות יחס בסיפור). לאחר מכן הראו להם תמונה של מוצר (קורא ספרים אלקטרוני) כולל תיאור ונתנו להם שאלון שבו התבקשו לחוות דעתם עליו ולתת לו ציון. הפעם, מניפולציית הרגש התבססה על אירע שחוו כל הנבדקים: בחירות לכנסת שבהן הימין ניצח; הנבדקים התבקשו לענות על שאלון הנוגע להצבעתם בבחירות ולתאר את הרגש הקבוצתי שהם חשים לגבי התוצאות (עד כמה הם שמחים או עצובים מכך שהימין ניצח).

שיערנו שאלו שהצביעו למפלגות הימין יחוו רגש שמחה קבוצתי ויאהבו יותר את המוצר, אבל רק אם הם קולקטיביסטים - כיוון שרק הם מושפעים מהרגש הקבוצתי - ואכן זה מה שמצאנו.

“שיערנו שאלו שהצביעו למפלגות הימין יחוו רגש שמחה קבוצתי ויאהבו יותר את המוצר, אבל רק אם הם קולקטיביסטים (כיוון שרק הם מושפעים מהרגש הקבוצתי), ואכן זה מה שמצאנו; הקולקטיביסטים השמחים הביעו עמדה חיובית יותר כלפי המוצר בהשוואה לקולקטיביסטים העצובים. לעומת זאת אצל האינדיבידואליסטים השמחים והעצובים לא נמצא הבדל בעמדה כלפי המוצר (כיוון שלא הושפעו מהרגש הקבוצתי)”, מציינת ד”ר רימר.

החוקרים ביצעו ניסויים דומים עם נבדקים אמריקאים ואסיאתיים שכללו מניפולציות רגש שונות. למשל, הנבדקים מילאו שאלונים על אירוע אישי משמח, ואז קיבלו תמונה של מוצר והתבקשו לחוות דעתם עליו. באופן עקבי נמצא כי האמריקאים הושפעו יותר מהרגש האישי ביחס לאסיאתים כיוון שהם יותר אינדיבידואליסטים ולכן הביעו עמדה חיובית יותר כלפי המוצר.

“ביחס לאמריקאים, ישראלים יותר קולקטיביסטים, מזדהים עם הקבוצה ומושפעים יותר מרגש קבוצתי מאשר אישי. עם זאת, לישראלים יש גם ערך אינדיבידואליזם גבוה, וייתכן שסיטואציות או הקשרים שונים מבליטים דפוס חשיבה ורגשות כאלו או אחרים. בהמשך נרצה לבחון כיצד הסיטואציה קובעת איזה רגש משפיע יותר, האישי או הקבוצתי”, מסכמת ד”ר רימר.

החיים עצמם:

הילה רימר

ד”ר הילה רימר, 52, נשואה + שניים, מתגוררת בלהבים. עד לאחרונה הובילה את המשרד להוגנות מגדרית (לקידום נשים) באוניברסיטת בן גוריון (“כך התחלתי להתעניין בחקר מגדר כתרבות ובאופן שבו הוא משפיע על תהליכים הקשורים לרגשות”).

 

 

 

 

הרשמה לקבלת עדכונים מהאתר

אנא שלחו לי הודעה עם קישור
כאשר נוספת לאתר כתבה חדשה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn