קול המדע

מחקר בסיסי בכל תחומי הידע

בתמיכת הקרן הלאומית למדע

שש מילים, סיפור אחד

שש מילים, סיפור אחד

"למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו" (For sale: baby shoes, never worn). ארנסט המינגוויי, שחיבר, כך אומרים, את הסיפור הקצרצר הזה, יצר סוגה אינטרנטית ספרותית שלמה.

"למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו". זהו סיפורו הקצרצר המפורסם ביותר של הסופר האמריקאי ארנסט המינגוויי – והוא הצליח עד כדי כך שברחבי העולם דובר האנגלית קמו לו חקיינים רבים, שכותבים עשרות אלפי סיפורים בני שש מילים. אבל יש רק בעיה אחת עם הסיפור הזה: המינגוויי מעולם לא כתב אותו.

"יש מחזה, מונו-דרמה, שנכתב בסוף שנות ה-80' המוקדש לדמותו של המינגוויי", מספר פרופ' דוד פישלוב מהחוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. "במחזה, המינגוויי מחבר את הסיפור הקצרצר 'למכירה: נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו'. בהמשך, בתחילת שנות ה-90', ראה אור מדריך כתיבה פופולרי בשם ‘Get Published Get Produced’, שמצטט את הסיפור ומייחס אותו להמינגוויי. הסיפור 'נדבק' להמינגוויי יפה, שכן כאמן הסיפור הקצר, המינגוויי אכן נהג בכתיבתו לחשוף רק את קצה הקרחון ולהזמין את הקורא להשלים את השאר".

כשפרופ' פישלוב החל לחקור את תופעת הסיפור בן שש המילים, הוא נדהם לגלות עשרות אלפי תוצאות במנועי החיפוש לסיפורים כאלה.

"המספרים מדהימים", אומר פרופ' פישלוב, "והם מכפילים את עצמם כל כמה שנים. הסבר אחד לפופולריות של הז'אנר הזה הוא שסיפורים אלה מתפרסמים בעיקר באתרי אינטרנט, חלקם ייעודיים לנושא. תופעות צומחות לא פעם באינטרנט בדינמיקה של כדור שלג. הפופולריות הגדולה של הז'אנר קשורה גם לפופולריות הכללית של סיפורים קצרצרים, או פלאש פיקשן, כחלק מהנטייה הרווחת בתרבות העכשווית להשתמש בטקסטים קצרים כגון מסרונים, הודעות וואטסאפ וטוויטר. כך או כך, מרתק להיווכח שגם אנשים צעירים עדיין שמחים להגביל את עצמם באמצעות צורה ספרותית. אמנם מדובר בצורה פשוטה בהרבה מסונטה או מהייקו – הרי כל אחד יודע לספור עד שש – ובכל זאת הצורה מגבילה את הכותבים, ותוך כך מדרבנת אותם למצוא רעיונות מקוריים ופתרונות יצירתיים".

בין הררי הסיפורים בני שש המילים ברשת אפשר למצוא גם לא מעט פנינים ספרותיות של ממש. לדברי פרופ' פישלוב, הסיפורים האפקטיביים ביותר הם אלה שמגרים את דמיון הקוראים להשלים את סיפור המסגרת.

גם אנשים צעירים עדיין שמחים להגביל את עצמם באמצעות צורה ספרותית. אמנם מדובר בצורה פשוטה בהרבה מסונטה או מהייקו – הרי כל אחד יודע לספור עד שש – ובכל זאת הצורה מגבילה את הכותבים, ותוך כך מדרבנת אותם למצוא רעיונות מקוריים ופתרונות יצירתיים

"גם בסיפור המיוחס להמינגוויי לא נאמר במפורש מה קרה אך אנחנו מבינים שמדובר בטרגדיה: התינוק לא הספיק לנעול את הנעליים שכן הוא מת בטרם עת. היה אפשר לקרוא את הסיפור בדרך פושרת בהרבה, ולהציע הסבר בנאלי לפיו ההורים קיבלו בטעות שני זוגות נעליים וכעת הם רוצים למכור זוג אחד, אבל אנחנו כקוראים נוטים להעדיף את התסריט המעניין והדרמטי יותר מבין האפשרויות שהטקסט מאפשר. לכן גם הסיפורים המוצלחים יותר בז'אנר הם אלה שמחקים את הסיפור ההוא ומפעילים את דמיון הקוראים. למשל, סיפור אחד שנתקלתי בו: ‘Passengers, this isn’t your captain speaking’ – שמיד זורק אותנו לאירוע של חטיפת מטוס. יש דרמה שלמה בתוך הציטוט הקטן הזה, ואנחנו, כקוראים, נהנים להיות פעילים ולהשלים את הפאזל בכוח הדמיון שלנו".

ארנסט המינגוויי (צילום: ויקיפדיה, נחלת הכלל)

בישראל יש מסורת ענפה למדי של סיפורים קצרצרים – פרי עטם של סופרים כאתגר קרת ואלכס אפשטיין, למשל – אך סוגת ששת המילים לא נקלטה יפה בעברית.

"יש אתר עברי אחד שפרסם כמה מאות סיפורים בני שש מילים, אבל גם הוא לא היה מרשים במיוחד – כל אחד יכול היה לפרסם בו ללא סינון או עריכה, וגם אתר יחיד זה הפסיק את פעילותו לפני שנים אחדות. למעשה, המסה הקריטית של סיפורים בני שש מילים היא בשפה האנגלית, וגם אם קיימים אתרים בנושא בשפות אחרות דוגמת צרפתית וספרדית, נראה כי מדובר בראש ובראשונה בתופעה אמריקאית, אולי בין היתר כי חלוץ הז'אנר, שכאמור לא ידע שהוא כזה, היה האמריקאי המינגוויי".

 

החיים עצמם:

פרופ' דוד פישלוב

"בימים נאים אני אוהב לטייל לשפת הים, לשמוע את רחש הגלים, ללכת לבריכת "גורדון" ולחשוב על הדומה והשונה בין ריתמוס הגלים, ריתמוס השחייה וריתמוס בשירה", אומר פרופ' פישלוב. "במזג אוויר סגרירי אני אוהב לבשל ולהרהר על ההבדל בין טעם בענייני אוכל לטעם בענייני ספרות ואמנות".

 

 

 

 

 

הרשמה לקבלת עדכונים מהאתר

אנא שלחו לי הודעה עם קישור
כאשר נוספת לאתר כתבה חדשה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn