בוכה? או צוחקת?

מחקרם זה של פרופ’ אביעזר ושותפיו למחקר, אשר זכה במענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, נמנה עם הראשונים שבחנו את אופן הזיהוי של הבעות רגש בחיים האמיתיים, ותוצאותיו מפתיעות במיוחד ובמידה מסוימת נוגדות אינטואיציה. במהלך המחקר, השמיעו החוקרים לנבדקים הבעות קול ממגוון מצבים, אך אלה כשלו כליל בזיהוי רגשות הזולת על סמך ההבעה הקולית בלבד. באחד מניסויי המחקר האזינו נבדקים להבעות קוליות שונות שהופקו במצבים רגשיים קיצוניים, חיוביים ושליליים. לדוגמה, הושמעו לנבדקים קריאות שמחה של הורים המגלים כי בנם החייל שב הביתה לאחר שהות ממושכת בצבא, וכן צווחות בעתה של אנשים שנתקלו בפורץ מאיים שחדר לביתם. משימתם של הנבדקים בניסוי הייתה להעריך עד כמה התגובה הקולית ששמעו היא חיובית או שלילית ולדרג את עוצמת הרגש המובע. למרבה ההפתעה, הנבדקים נכשלו בזיהוי ולא הצליחו להבחין בין ההבעות החיוביות להבעות השליליות ששמעו, כשלמעשה כל התגובות נשפטו על ידם כשליליות, ודורגו כשליליות יותר ככל שעוצמת הרגש נתפסה כחזקה יותר. עוד מצאו החוקרים כי הקושי בזיהוי הרגש עלה ככל שההבעות הקוליות נתפסו כעוצמתיות יותר.

בניסוי נוסף נתבקשו נבדקים אמריקאים להאזין להקלטות אמיתיות של ישראלים המתבשרים כי זכו בפרס כספי. תגובות אלה הועברו לחוקרים ממפעל הפיס. תגובות אלה הוקלטו ונשמרו ואפשרו לחוקרים לבחון כיצד שינויים בעוצמת החוויה הרגשית משפיעים על איכות התגובות הקוליות במצבים אלה. תגובות הרגש הקוליות של הזוכים הושמעו לנבדקים אמריקאים מאוניברסיטת פרינסטון, שנתבקשו להעריך עד כמה הן חיוביות או שליליות, בלי לדעת כמובן את מקורן. ממצאי הניסוי חושפים שבעוד שתגובות הזוכים בסכומים נמוכים נתפסו על-ידי המאזינים כחיוביות, התגובות לסכומי זכייה גבוהים נתפסו דווקא כשליליות.

תוצאות אלה מחזקות את הטענה שלמרות שהאינטואיציה שלנו מורה ההפך, קשה לנו להבחין בין הבעות חיוביות לשליליות במצבים קיצוניים. הן גם מעידות שלעוצמת החוויה הרגשית יש תפקיד ביצירת טשטוש זה. לאור זאת העלו החוקרים את האפשרות שלמידע שמגיע מהסביבה יש תפקיד מכריע באופן שבו אנו תופסים הבעות רגשיות במצבים  קיצוניים. כדי לבחון השערה זו שילבו החוקרים הבעות קול קיצוניות – חיוביות ושליליות – בסרטונים ביתיים המתעדים סיטואציות רגשיות קיצוניות, חיוביות ושליליות. כל תגובת קול הוטמעה בסנכרון מלא, פעם בסרטון חיובי ופעם בסרטון שלילי. הנבדקים בניסוי התבקשו להעריך את ההבעות הקוליות בלבד, ללא התחשבות בסרטונים. בהתאם להשערת החוקרים, הבעות קוליות זהות לחלוטין נתפסו כמאוד חיוביות או שליליות, כתלות בסרטון שבו שולבו.