בחירתו של המיעוט

החוקרים ניתחו מתמטית כמה סיטואציות, כגון קבלת מועמד לסגל – אוסף מצביעים שמצביעים על שאלה אחת של כן או לא, או הצבעה על שאלות מספריות כמו גובה המס, או בו-זמנית על כמה שאלות של כן ולא. שיטות המחקר היו מתמטיות, הסתברותיות וחישוביות; החוקרים קידדו את ההנחות המקובלות על התנהגות הבוחרים והוכיחו את מסקנותיהם. כך אפשר היה להבין מתי הדלגציה מיטיבה עם התוצאה (כלומר משקפת את רצונות רוב האנשים) ומתי לא. “המטרה היתה לגלות מתי הדלגציה יכולה לספק תרחיש שלילי ומתי חיובי. שכן בסיטואציות מסוימות היא יכולה לעזור ובאחרות להזיק דרמטית – לפזר את הכוח בין רבים או לרכזו אצל מעטים”, אומר פרופ’ מאיר.

למעלה: דוגמה להצבעה של שבעה אנשים על החלטה מספרית (למשל גובה המס).
באמצע: המחשה של הבעיה. כאשר רק שלושה מתוך השבעה מצביעים מתקבלת תוצאה לא מייצגת – במקרה זה נמוכה בהרבה מהממוצע האמיתי שהוא 37.
למטה: המחשת הפתרון באמצעות דלגציה. הבוחרים שאינם משתתפים מעבירים את קולם לבוחרים הפעילים הקרובים אליהם ביותר. כך, בדוגמה זו, הממוצע עם דלגציה הוא קצת יותר מ-38, כלומר הרבה יותר קרוב להעדפת כל הבוחרים.

נמצא כי התרחיש החיובי מתקבל כאשר הדלגציה מוגבלת. כך למשל, ניתנת זכות הצבעה ל-50 חברי סגל בפקולטה להצביע על קבלת מועמד מסוים, אבל בפועל רק עשרה מתוכם מגיעים להצביע. אם לכל אחד מה-50 יש אפשרות לתת את קולו לאחד מהעשרה – כך שכל אחד מהעשרה יכול לקבל עד חמישה קולות – אז הדעות של כל ה-50 יבואו לידי ביטוי, בהנחה שכל החמישה שנתנו את קולם לאחד מהעשרה חושבים כמוהו. התרחיש השלילי מתקבל כאשר הדלגציה אינה מוגבלת. כך למשל, כל אחד מהעשרה יכול לאסוף כמה קולות שהוא רוצה מתוך ה-50. כלומר, יכול להיווצר מצב שבו למשל אחד מתוך העשרה מייצג 30 אנשים שלא הגיעו להצביע. כלומר, רוב הכוח מתרכז אצל בודדים. “מכאן ניתן להבין שדלגציה יכולה לעזור בהחלטות יומיומיות של קבוצות בתנאי שמשתמשים בה נכון, באופן חכם”, מסכם פרופ’ מאיר.