בין הרתעה להגנה

גם טכנולוגיית סייבר יוצרת מגוון אתגרים לביטחון האונטולוגי של יחידים  ומדינות. לדברי ד”ר לופוביץ, “המרחב הקיברנטי מאתגר את ‘תחושת הבית’ של מדינות, שבעבר סופקה על ידי רעיון הריבונות. יש מקום שהוא שלנו, חופשי מפיקוח חיצוני, והמדינה אמורה ויכולה להיות האחראית להגן עליו”.

מטרת מחקרו האחרון של ד”ר לופוביץ, שעדיין נמשך ומתבסס על בחינת מסמכים אסטרטגיים אמריקאיים והתבטאויות של גורמי ממשל (למשל במשרד ההגנה האמריקאי ויחידות הסייבר שלו), היא לבחון את הקשר בין ביטחון אונטולוגי, הרתעה וסייבר בארה”ב. בתוך כך אחת משאלות המחקר היא מדוע בתחילת שנות ה-2000 האמריקאים אימצו אסטרטגיית הרתעה בסייבר (Cyber Deterrence) על אף שבאותה העת חוקרים ומומחים שונים פקפקו ביעילותה וביכולתה למנוע התקפות סייבר.

לטענת ד”ר לופוביץ, “מסגרת המחקר של ביטחון אונטולוגי מסייעת לנו להבין את הבחירה באסטרטגיית ההרתעה בסייבר בארה”ב, שכן המטרה הייתה לא רק לספק ביטחון פיזי לאמריקאים, מה שכאמור היה מוטל בספק, אלא גם להפגין המשכיות ביחס לעבר. מצאתי כי ההישענות על אסטרטגיית ההרתעה – שבלטה בעשורים האחרונים בארה”ב – אפשרה לממשל להמשיך לדבוק בנרטיב שלפיו המדינה מספקת לציבור ביטחון כפי שעשתה בעבר במרחבים שונים. בדרך זו הפחיתה כביכול את אי הוודאות הכרוכה באתגרים שהסייבר יוצר”.

עם זאת, בשנת 2018 הוחלפה אסטרטגיית ההרתעה במרחב הקיברנטי בארה”ב באסטרטגיות של הגנה מקדימה (Defend Forward) ומעורבות מתמשכת (Persistent Engagement) – שמהותן חדירה לרשתות אויב (מדינות כגון סין ורוסיה) כדי לאסוף מידע על תוכניותיו וכך לנטרל איומים תשתיות ואינטרסים של המדינה. זאת בעקבות שינויים בתפיסת מהות הסייבר כפי שהסבירו אותם החוקרים מייקל פישרקלר וריצ’ארד הארקנט, מאדריכלי האסטרטגיות החדשות. “לטענתם, הרתעה נשענת על רעיון הריבונות – היכולת להבחין בין הטריטוריה שלנו לזו של היריב. אך אין זה תקף למרחב הקיברנטי. הגם שדעתם נגד אסטרטגיית הרתעה במרחב הקיברנטי הייתה ידועה זמן רב, הם הצליחו להשפיע על המדיניות האמריקאית רק לקראת סוף העשור השני של שנות ה-2000”, מסכם ד”ר לופוביץ.