דיפלומטיה, פוליטיקה וקשרים אישיים
איך קשרים בין-אישיים מתורגמים ליחסים בין-לאומיים
האוניברסיטה העברית|המחלקה לתקשורת ועתונאות
החיים עצמם:
פרופ’ זוהר קמפף משחק כדורסל בנבחרת האוניברסיטה העברית ומתופף בלהקת רוק המורכבת מחברי סגל ומופיעה בברים ירושלמיים.
האוניברסיטה העברית|המחלקה ליחסים בינלאומיים
החיים עצמם:
פרופ’ גדי היימן הוא שופט כדורגל בדימוס וחובב מושבע של משחקי אסטרטגיה.
יחסים בין מדינות משקפים אינטרסים: ביטחון, כסף, נשק, משאבים. היחסים בין האנשים שמייצגים את המדינות האלה, ובפרט הידידות ביניהם (או לחלופין היעדרה), אינם אמורים להשפיע על האינטרסים האלה ועל ההחלטות שהם מכתיבים. אך האם זה באמת המצב? את השאלה הזאת החליטו לחקור פרופ’ זוהר קמפף מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות ופרופ’ גדי היימן מהמחלקה ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית.
חיבה ותיעוב בחדר הסגלגל
כולנו מנסים לדאוג לידידינו, כולנו נעדיף לעבוד עם אנשים שאנחנו נהנים מחברתם. קשה להאמין שלתכונות האנושיות הבסיסיות האלה אין השפעה דווקא בתחומי המדינאות והדיפלומטיה – כך סברו פרופ’ היימן ופרופ’ קמפף. אמנם, רוב החוקרים בתחומי היחסים הבין-לאומיים ומדע המדינה מעדיפים להתמקד במוסדות, באידאולוגיות ובאינטרסים מדיניים רחבים, ואינם עוסקים בהשפעה של חיבה ותיעוב אישיים על הקשרים בין מדינות. אך העדפה זו אינה מעידה בהכרח שאין השפעה כזו.
מה השאלה?
האם יחסים בין מדינות הם תוצאה מקשרים בין אנשים?
ראשית, יש להביא בחשבון את אופי ההסברים המקובלים במדעי המדינה. לעומת פסיכולוגים, הנוטים להתמקד באדם היחיד, אנשי מדעי המדינה מתמקדים לרוב במערכות שלמות. העדפה זו היא גם עקרונית וגם מעשית: מנקודת מבט אקדמית, קשה מאוד לשלוט במשתנים של יחסים בין-אישיים, לבודד ולתעד אותם ולהעריך את השפעתם.
נוסף על כך, השפעתם של קשרים אישיים היא לרוב נסתרת מהעין. מדינאים ודיפלומטים יעדיפו באופן טבעי לנמק את החלטותיהם בנימוקים מדיניים ורציונליים, ולא להודות בגלוי שתחושות החיבה או הסלידה שלהם כלפי אדם זה או אחר השפיעו על ההחלטות שקיבלו. לפיכך, המידע על השפעתם של קשרים אישיים איננו חשוף וזמין למחקר.
יורדים אל השטח
כדי לחלץ את המידע הנחוץ למחקרם, בחרו פרופ’ קמפף ופרופ’ היימן בשלוש שיטות עיקריות: ראיונות אישיים עם מקבלי החלטות ודיפלומטים, צפייה בעבודתם בשטח ובדיקה של מסמכי ארכיון.
בשלב הראשון של המחקר, ראיינו החוקרים 30 איש, מבעלי תפקידים בכירים ביותר – ובהם ראש ממשלה ושר חוץ – ועד דיפלומטים הפועלים בשטח. בשלב זה, כל המרואיינים ישראלים. “חשוב להבחין בין תפיסתם העקרונית של המרואיינים לבין התיאור שלהם את עבודתם בפועל,” אומרים קמפף והיימן. “היו מרואיינים שדקלמו תחילה את האתוס של מקצועם, שהוא לא-פרסונלי ומדגיש את חשיבותם של פרוטוקולים וכללים. לעומת זאת, כאשר תיארו את העשייה שלהם בפועל, התבררו החשיבות והערך האמיתיים של היחסים הבין-אישיים”.
לצד הראיונות, החוקרים עורכים גם מחקר אתנוגרפי, כלומר תצפיות בשטח. כך, למשל, הם צופים בטקסי מסירת כתבי אמנה, שבהם שגרירים הנכנסים לתפקידיהם מגישים כתבי מחויבות לנשיא המדינה. זהו טקס פורמלי מאוד, ואף על פי כן הנשיא והשגרירים מצליחים להעניק למפגש הראשון ביניהם ממד אישי.
השיטה השלישית המשמשת את החוקרים היא בדיקת מסמכי ארכיון. דיפלומטים הפועלים ברחבי העולם מדווחים ברציפות למשרד החוץ. דיפלומטים ישראלים, בפרט, מדווחים על עשייתם בגילוי לב ובפירוט, הן בגלל האופי הלא-היררכי של התרבות הישראלית והן בשל הכנות האופיינית לישראלים, שאינם מצטנעים ואינם נמנעים מלהצביע על הישגיהם. ניתן לחקור בעיקר מסמכים בני 30 שנה ומעלה, שהחוק מאפשר את חשיפתם; השילוב בין מסמכים אלה לבין ראיונות ותצפיות מאפשר לקמפף ולהיימן לחקור החלטות וקשרים שהתקיימו לאורך עשרות רבות של שנים, עד ההווה.
“נושא המחקר הזה דורש שיתוף פעולה בין חוקרים בעלי סוגים שונה של מומחיות,” אומרים השניים. היימן הוא היסטוריון דיפלומטי שעסק בניתוח תכתובות וקשרים בין מדינות מפרספקטיבה היסטורית דיפלומטית; קמפף חוקר שפה, תקשורת ואינטראקציות בין-אישיות. השילוב בין סוגי הידע האלה אפשֵר לערוך את המחקר הלא-שגרתי הזה שזכה במענק מחקר מהקרן הלאומית למדע.
“המחקר כבר הניב ממצאים מסוימים, בעיקר בתחום הפרקטיקות, הידע והתוצאות של של קשרים ידידותיים,” אומרים קמפף והיימן. “זיהינו מגוון רחב של פרקטיקות שנועדו ליצור קשר חיובי, כגון בחירה אישית של מתנה המתאימה לטעם ולתחומי העניין של בעל תפקיד מסוים, במקום מתנה שגרתית שמספק משרד החוץ, כמו חנוכייה או שופר. קשר אישי בין דיפלומטים לא ישנה מן היסוד את היחסים בין מדינותיהם, אך הוא יכול לסייע מאוד בגיוס תמיכה מדינית, בהרגעת מתחים, בפתרון קונפליקטים ובאיסוף מידע חשאי, אף אם לא ביטחוני. קשר כזה יפשט תהליכים רבים בטווח הקצר והבינוני, והשפעתו המצטברת יכולה להיות גדולה מאוד”.