הזדמנות, חשיפה ודחיקה לשוליים
קבוצות תמיכה ברשתות החברתיות מציבות מכשול לפני אנשים המתמודדים עם סטיגמה
אוניברסיטת בן-גוריון|המחלקה לתקשורת
החיים עצמם:
ד”ר דפנה ישועה-כ”ץ אוהבת לתרגל יוגה, ליהנות מכוס בירה משובחת ולטייל לאן שרק אפשר (כאשר אפשר).
מחקר בינלאומי של חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומאוניברסיטת גוטנברג בשוודיה מצא שרשתות חברתיות דיגיטליות, המציעות הזדמנויות וסיוע לאנשים המבקשים תמיכה חברתית, עשויות דווקא לדחוק אותם לשולי החברה, במקרים שבהם חשיפת מידע אישי היא תנאי קבלה לאותן קבוצות. המחקר מצביע על האתגרים שמציבות קהילות דיגיטליות בטוחות לפני אנשים וקבוצות המוגדרים כבעלי סטיגמה. במסגרת זו נבחנו חמש קהילות מקוונות עם סטיגמות ולהן מאפיינים טכנולוגים שונים:
בלוגים “פרו-אנורקסיה”.
פורום מקוון לנשים המתמודדות עם בעיות פוריות.
קבוצת פייסבוק להורים שכולים.
שתי קבוצות וואטסאפ ליוצאי צבא ישראלים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית.
באמצעות ראיונות עומק עם עשרות חברי הקהילות ומנהליהן, עלה שמאפייני הרשתות החברתיות (פייסבוק וואטסאפ) כמו חוסר באנונימיות ונראות (ציבוריות) גבוהה, עשויים לדחוק לשוליים את המתמודדים עם סטיגמה חברתית (בין היתר, כתוצאה ממצב בריאותי).
מה השאלה?
כיצד אנשים החווים פוסט-טראומה כתוצאה משירות צבאי, מתמודדים עם הסטיגמה הכרוכה בכך, באמצעות קבוצות תמיכה דיגיטליות?
המחקר – שביצעה ד”ר דפנה ישועה-כ”ץ, מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף עם ד״ר אילבה הארד אף סגרסטד מאוניברסיטת גוטנברג בשוודיה, ובסיוע מענק מהקרן הלאומית למדע – מצא שקיים קושי מובנה באופן הכניסה וההשתתפות בקבוצות תמיכה ברשתות החברתיות, עבור אנשים המתמודדים עם סטיגמה. קבוצות התמיכה ברשת המעוניינות לשמור ולהגן על חברי הקהילה שלהן, אמורות למנוע כניסה של מתחזים לקבוצה, אולם דווקא פעולה זו היא שעשויה להפוך את הקבוצות הללו לבלתי נגישות עבור אלו הזקוקים להן.
כך למשל, כדי לקבל גישה לתמיכה חברתית בקהילות בפייסבוק ובוואטסאפ, חברים פוטנציאליים נדרשים לחשוף את זהותם (שם אמיתי, פרופיל, תמונה או מספר טלפון), ובמקרה של פייסבוק, אף לחשוף את רשימת החברים והפעילויות שלהם. בקבוצות הפייסבוק והוואטסאפ הסגורות הללו, רמה נמוכה זו של אנונימיות (כלומר, החובה להיחשף) מאפשרת למנהלי הקבוצות לבדוק אם חברים חדשים היו אנשים אותנטיים, או מתחזים.
בעבר, כאשר קבוצות כאלה התקיימו בסביבה של בלוגים, אפשר היה להיכנס לקבוצת תמיכה באמצעות בחירת שם משתמש שלא חשף את המשתתף האמיתי, את מיקומו, ואת מאפייניו האחרים. כך התאפשרה פרטיות כמעט מלאה – אך מנגד, הייתה סכנה של חדירת מתחזים ומשתמשים בעלי אינטרסים כאלה ואחרים לקבוצה.
“בעוד שהספרות המחקרית מריעה לרשתות החברתיות על כך שהן מאפשרות היווצרות ותחזוקה של קשרים והון חברתי, המחקר שלנו מדגיש את הפרדוקס שנגרם על ידי אותם מאפיינים טכנולוגים”, מסבירה ד”ר ישועה-כ”ץ, “כדי להציע למתמודדים סביבות בטוחות ומתפקדות של תמיכה, על הקהילות להישמר מפני מתחזים שנוכחותם מאיימת על מקלטם הבטוח. במקביל, השמירה על גבולות הקהילה וירידתן למחתרת עלולה לחסום גישה לאלו הזקוקים באמת לתמיכה, ולהרחיק את הקבוצות מהעין הציבורית”.