החיים – מנקודת ראותם של בוגרי פנימיות

פרופ’ ענת זעירא ופרופ’ רמי בנבנישתי מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, וד”ר תהילה רפאלי מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, חוקרים תהליכי מעבר של צעירים לבגרות ועצמאות. לדברי פרופ’ זעירא, “כאשר ילדים חשופים להזנחה, פגיעה פיזית או נפשית במשפחה או כאשר יש להם קשיים התנהגותיים או רגשיים שלא ניתן לטפל בהם בתוך המשפחה, הם מוצאים מן הבית למסגרות חוץ-ביתיות. עם סיום השהות בהן, בגיל 18, רבים מהם נותרים לבדם, חסרי עורף משפחתי, ללא תמיכה כלכלית ורגשית. מצב זה מציב בפניהם אתגרים רבים בדרכם לחיים עצמאיים. במחקרינו אנו בודקים כיצד נראים חייהם של אותם צעירים, בצבא ובהמשך. הממצאים תורמים להבנת מנגנוני ההסתגלות שלהם לחיים עצמאיים ואנו מגישים אותם לקובעי מדיניות”.

בישראל קיימת מערכת מסועפת של פנימיות ולכן היא מהווה כר פורה למחקר על בוגריהן. אחד ממחקריהם של פרופ’ זעירא, פרופ’ בנבנישתי וד”ר רפאלי, אשר זכה במענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, עקב אחר מאות בוגרי פנימיות של משרד הרווחה ומשרד החינוך במשך כעשור. בין השאר ביקשו החוקרים לבחון את רווחתם הנפשית ומצבם הכללי כמה שנים לאחר סיום הפנימייה. בנוסף ביקשו לבחון את המשאבים האישיים (כגון דימוי עצמי, רמת האופטימיות ותפיסת העתיד) והסביבתיים (כגון תמיכת הפנימייה, המשפחה והחברים) שעשויים לנבא חוסן. לשם כך עקבו אחר הצעירים בארבעה גלים: הגל הראשון היה ב-2009 (כאשר הצעירים היו בני 18, על סף סיום המסגרת), הגל השני ב-2010 (בעת הגיוס לצבא), הגל השלישי ב-2013 (בעת השחרור), והגל הרביעי ב-2019 (סביב גיל 28). בגל הראשון מילאו הצעירים שאלונים ובגלים הבאים רואיינו טלפונית (ראיונות כמותיים). בנוסף, התקיימו ראיונות עומק עם קבוצת צעירים נבחרת. השאלונים והראיונות בחנו את מצב הצעירים בתחומי חיים שונים, כגון השלמת שירות צבאי / לאומי, תפקוד במסגרת הצבא, השכלה, תעסוקה, רמת ההכנסה, מצב כלכלי / חברתי / נפשי, מגורים, הורות (הקמת משפחה) ושביעות רצון כללית. בנוסף נאספו פרטים דמוגרפיים (כגון מין, שנת לידה, ארץ לידה ומשך השהות בפנימייה).

ניתוח הנתונים העלה בין השאר כי הצעירים נחלקים לשתי קבוצות בולטות: קבוצת הנאבקים לשרוד וקבוצת השורדים תוך כדי מאבק. הקבוצה הראשונה מורכבת בעיקר מצעירים שחווים קשיים רבים בחייהם (כגון כלכליים ורגשיים), בייחוד במעבר מהצבא לחיים האזרחיים, מתאמצים לתפקד, ונמצאים בסיכון (למשל להיות חסרי בית או מעורבים בפלילים). הקבוצה השנייה מורכבת בעיקר מצעירים שמצבם במגוון תחומי חיים (כגון תעסוקה והשכלה) חיובי ורווחתם הנפשית טובה. עם זאת ניכר כי הישגיהם אלו הם תוצר של התמודדות מתמשכת עם המכשולים הרבים שעומדים בדרכם.

בנוסף נבחן הקשר בין המשאבים האישיים והסביבתיים לרמת התפקוד והרווחה הנפשית, ונמצא כי צעירים עם משאבים אישיים גבוהים (כגון נטייה לאופטימיות, דימוי עצמי גבוה ותפיסת עתיד חיובית) חווים יותר ביטחון תעסוקתי ופחות מצוקה כלכלית. עוד נמצא כי ככל שהמשאבים האישיים גבוהים יותר, שביעות הרצון מהחיים גבוהה יותר והמצוקה הנפשית נמוכה יותר. נמצא גם כי משאבים סביבתיים כגון תמיכה חברתית תורמים לביטחון תעסוקתי, וכי ככל שהתמיכה החברתית והמשפחתית גדולות יותר, שביעות הרצון מהחיים גבוהה יותר והמצוקה הנפשית נמוכה יותר.

מניתוח הנתונים עלה גם כי רוב הצעירים השלימו שירות צבאי או לאומי. חלקם עלו בדרגה ודיווחו על חוויית שירות טובה, אבל רבים דיווחו על קשיי הסתגלות ותפקוד ולא העריכו את הצבא כגורם חוסן.

“מדובר במחקר האורך הראשון שנעשה בישראל על בוגרי הפנימיות וניתן ללמוד ממנו על תפקודם ורווחתם הנפשית לאורך החיים ועל גורמים אישיים וסביבתיים מנבאי חוסן. המעבר של צעירים אלה  לבגרות הוא כאמור מאתגר, והממצאים מדגישים את החשיבות שבהכנתם אליו לצורך השתלבות טובה בחיים העצמאיים והאזרחיים”, מסכמת פרופ’ זעירא.