החיים עצמם
חוקרים גילו מאפיינים ביולוגיים ופסיכולוגיים שמעלים את הסיכון להתנהגות אובדנית בקרב בני נוער ופיתחו אפליקציה שמסייעת להתמודדות הנפשית
המרכז הרפואי הדסה|מנהל המחלקה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר
החיים עצמם:
ד"ר עמית שלו, נשוי + 3, מתגורר בירושלים. בזמנו הפנוי עוסק בגידול דבורים וייצור דבש, רוכב על אופני שטח, גולש סקי, מטייל, שר ומנגן על פסנתר, ואוהב להיות עם משפחתו.
אובדנות היא גורם תמותה מרכזי בילדים ובני נוער (מגיל 10). התנהגות אובדנית – ובכללה מחשבות אובדניות, איומים או ניסיונות להתאבדות, והתאבדות – נגרמת ממגוון גורמי סיכון חברתיים, נפשיים, אישיותיים וביולוגיים המשפיעים זה על זה. לעתים מתלוות לה הפרעות נפשיות כגון הפרעת אכילה, פוסט-טראומה (PTSD), דיכאון, חרדה והפרעת אישיות. בכל שנה מתאבדים בישראל 20-10 בני נוער וכ-1,000 ניסיונות התאבדות מסתיימים בפנייה לחדר מיון.
“כיום עדיין לא יודעים לנבא סיכון לאובדנות ולהפחיתו, ולכן התופעה נותרת חמורה וללא פתרון הולם”, אומר ד”ר עמית שלו, מנהל המחלקה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר במרכז הרפואי הדסה. ד”ר שלו וצוותו מטפלים בילדים ובני נוער עד גיל 18 עם הפרעה נפשית (כגון דיכאון, חרדה או הפרעת אכילה) ונטייה לאובדנות, אשר מגיעים מאזורים סוציו-דמוגרפיים שונים. בתוך כך הם משלבים אותם במחקריהם.
מה השאלה?
כיצד ניתן לנבא ולהעריך סיכוי לאובדנות בקרב בני נוער?
מחקרם האחרון, שעדיין נמשך, ואשר זכה במענק מהקרן הלאומית למדע, בוחן השפעה של התערבות טיפולית חדשנית, נתמכת טכנולוגיה, על התנהגות אובדנית של בני נוער לאחר אשפוז פסיכיאטרי. בנוסף ביקשו לזהות אצלם מאפיינים ביולוגיים ופסיכולוגיים שעשויים לנבא התנהגות אובדנית.
עד כה השתתפו במחקר כ-90 בני נוער (בני 12 ומעלה), בעיקר בנות, שמטופלים במחלקת האשפוז המלא, ביחידת טיפול יום או ביחידה להתערבות במשבר במרכז הרפואי הדסה אשר ניסו להתאבד או הביעו כוונה כזאת. מחציתם שובצו לטיפול כוללני עוטף, פסיכולוגי ותרופתי, שכולל הדרכת הורים וקבוצת תמיכה, ומחציתם קיבלו את אותו טיפול בתוספת ארבעה מפגשים עם פסיכולוג. במפגשים אלו נבנתה להם תוכנית ביטחון להתמודדות עם דחף אובדני ועזרה נפשית שהוטמעה באפליקציה בסמארטפון שלהם (ששמה BRITE). תוכנית זו כוללת אפשרות להערכת המצוקה וכלים להתמודדות עמה, שמסייעים להסחת דעת, ויסות רגשי והרגעה עצמית. למשל, לעסוק בספורט, מקלחת קרה, תרגילי נשימות, לאחוז קוביית קרח, לראות סרטון מצחיק, לצלצל לחברים, ולפנות לאנשי קשר מסייעים (כגון הפסיכולוגים וההורים) או לחדר מיון.
לדברי ד”ר שלו, “מדובר באפליקציה אינטראקטיבית וידידותית שבלחיצת כפתור מסייעת להתמודד עם דחף אובדני אחרי השחרור מאשפוז ומפחיתה מצוקה והתנהגות אובדנית. היא פותחה על ידי חוקרים מובילים מאוניברסיטת פיטסבורג בשיתוף חברת התוכנה האמריקאית NuRelm ואנחנו תרגמנו אותה לעברית”.
נבדקי שתי הקבוצות עברו הערכות מכניסתם למחקר ועד חצי שנה אחרי השחרור שהתבססו על שאלונים שעוסקים בהתנהגות אובדנית, דיכאון, חרדה וטראומת ילדות כגון עוני, הזנחה, אלימות פיזית ומינית (אם התרחשה ובאיזו עוצמה).
בנוסף עברו הנבדקים בדיקות רוק ודם (במעבדה לפסיכיאטריה ביולוגית בהדסה) שבהן נבחנו מאפיינים ביולוגיים. מאפיינים אלו כללו רמת קורטיזול (הורמון שרמתו עולה במצבי דחק) וביטוי של גנים וקולטנים הקשורים לציר HPA (מערכת הדחק העיקרית בגוף, שמערבת את ההיפותלמוס, בלוטת יותרת המוח ובלוטת יותרת הכליה ומעורבת בייצור קורטיזול). מאפיינים אלה נבדקו גם בקבוצת ביקורת – מטופלים בריאים בגיל דומה.
מניתוח הנתונים עד כה נמצא כי הנבדקים שהשתמשו באפליקציה פנו פחות לחדר מיון אחרי שחרורם מאשפוז ופחות אושפזו שוב במחלקות פסיכיאטריות. בדגימות הדם, שפוענחו באמצעות ריצוף גנטי, התגלה אצל הנבדקים האובדניים, בייחוד אלו שעברו טראומה בילדותם, ביטוי ייחודי של שלושה גנים אשר קשורים לפעילות הקולטן לקורטיזול ולציר HPA. “מצאנו הבדל מובהק בין הנבדקים האובדניים לבריאים ברמת הביטוי של הגנים הללו”, מסביר ד”ר שלו.
דגימות הרוק נותחו באלייזה (שיטה ביוכימית לגילוי חלבונים או אנטיגנים) ונמצא בהן כי רמת הקורטיזול הייתה דווקא נמוכה יותר אצל הנבדקים האובדניים ביחס לבריאים. “ההסבר לכך הוא האירועים הקשים שעברו לאורך חייהם, שגרמו להשטחת ציר הקורטיזול ותגובתיות פחותה שלו לסטרס”, מציין ד”ר שלו.
בסופו של דבר, החוקרים שואפים לפתח מעין מחשבון סיכון לאובדנות (בדומה לזה הקיים במחלות נוספות). לדברי ד”ר שלו, “במחקר הנוכחי בנינו מודל סטטיסטי שהצליח לאפיין נכון 85% מהנבדקים האובדניים – בעלי רקע של טראומת ילדות, רמת קורטיזול נמוכה יותר וביטוי גנטי ספציפי. כשמשקללים את הנתונים הללו ניתן להעריך סיכון אובדני או לחזק הערכה קלינית ואז לטפל בהתאם, בין השאר באמצעות האפליקציה, שכאמור נמצאה כיעילה בהפחתת אובדנות”.
החוקרים בחנו אצל הנבדקים גם מאפיינים פסיכולוגיים כגון דפוסי שינה. זאת באמצעות שימוש בשעון חכם ומילוי השאלונים במשך עשרה ימים. כך גילו שמשך הירדמות ארוך ומספר שעות שינה מופחת בלילה מגבירים את הסיכון למחשבות אובדניות ומשאלת מוות ביום שלמחרת. “ממצא זה תורם להבנה שהשינה חיונית לוויסות רגשי ולהפחתת מצוקה נפשית ודיכאון”, אומר ד”ר שלו.