פרופ’ בן-דוד מתאר ממצאים אחרים, ששימשו ראיה מכרעת במחקר על קיומה של דרך עתיקה בנגב. “חוקרים שחקרו את הדרך העתיקה מפטרה לעזה,” הוא מספר, “סברו במשך זמן רב שמדובר בדרך נַבַּטִית. אך קטע ארוך מהדרך הזאת לא נמצא מעולם. בשנת 2018 הצליח זיו שרצר, רכז הדרכה בבית-ספר שדה שדה-בוקר, לפענח חלק מהתעלומה. שרצר שיער כי הדרך עברה בתוואי חלופי, שלא נבדק עד אז. שרצר וכמה מטיילים ומדריכים יצאו לבדוק את השערתו, ואכן מצאו בתוואי זה כמה אבני מיל רומיות. בעקבות זאת הגעתי למקום עם סטודנטים שלי, ומצאנו ממצאים מרתקים נוספים. הממצאים הראו שגם אם הדרך או חלקה הייתה בעבר נַבַּטִית, הרי שהאימפריה הרומית אימצה אותה ועשתה אותה לשלה. ההשערה והגילוי האלה, ממחישים את חשיבותם העצומה של בתי-ספר שדה כהכשרה לאקדמיה הישראלית. אנשים מוכשרים רבים מתחילים את דרכם כאנשי שטח, המכירים את השטח ‘דרך הרגליים’”.
המחקר הנוכחי, שזכה במענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, נועד להביא לקהילת המחקר ולציבור הרחב את כלל אבני המיל בארץ ישראל, שמחקרן החל לפני למעלה מ-100 שנה ונמשך ביתר שאת ב-50 השנים האחרונות, בחסות האגודה לאבני המיל הרומיות מייסודה של אוניברסיטת תל אביב ובהובלת פרופ’ ישראל רול המנוח ופרופ’ בנימין איזק. בשטח מדינת ישראל נמצא אחד הריכוזים הגדולים ביותר של אבני מיל. חקר המכלול הזה מסייע בשחזור אחת התופעות שעיצבו את נוף הארץ, ובשחזור דרכים שרבים מתוואיהן משמשים אותנו עד היום.