המוזיקה של הביחד
סנכרון בין-אישי ואינטראקציה מוזיקלית משפיעים על היבטים חברתיים חיוביים (כגון שיתוף פעולה) ושליליים (כגון ציות עיוור)
אוניברסיטת חיפה|בית הספר לטיפול באמצעות אמנויות
החיים עצמם:
ד”ר טל-חן רבינוביץ נשואה לאיתי (נוירוביולוג באוניברסיטה העברית בירושלים), אם לשלושה ילדים, מתגוררת בבנימינה, וחובבת ספורט מושבעת (בעיקר קרוספיט, רכיבה על אופני כביש ושטח וטיפוס הרים).
מוזיקה נוצרה, כפי הנראה, כאמצעי תקשורת, וככזאת ביכולתה לעודד ולשפר מיומנויות חברתיות ורגשיות. חוויות מוזיקליות אינטראקטיביות מסייעות להבין את האחר ולתקשר עמו באמצעות חיקוי אינטימי, שיוצר קרבה ואמפתיה – למשל של מוטיבים קצביים ותנועות – ונשימה משותפת בזמן הנגינה. בנוסף הן תורמות לסנכרון בין-אישי – מצב שבו משתתפים בהתרחשות חברתית מתואמים ביניהם, מה שמגביר תחושת שייכות, חיבה, תמיכה רגשית, שיתוף פעולה וחברתיות. עם זאת, סנכרון בין-אישי יכול גם לגרום ללכידות קבוצתית גבוהה וכך ליצור נוקשות חברתית, קונפורמיזם, חוסר מחשבה עצמאית וחוסר יצירתיות – ואף להוביל ליחס שלילי כלפי מי שאינם משתייכים לקבוצה.
מה השאלה?
כיצד שחרור או נוקשות משפיעים על דינמיקה חברתית?
ד”ר טל-חן רבינוביץ׳ מבית הספר לטיפול באמצעות אמנויות באוניברסיטת חיפה בוחנת כיצד מוזיקה משפיעה על דינמיקה חברתית קבוצתית. במחקרה הקרוב היא תבחן, בסיוע מענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, היבטים שליליים וחיוביים של סנכרון בין-אישי בסביבה נוקשה וסביבה משוחררת. זאת, בהשראת התיאוריה הסוציולוגית Tight / loose cultures (תרבויות נוקשות / משוחררות), שבוחנת את ההבדלים החברתיים והגיאופוליטיים שנוצרים בין מדינות שבהן החוקים נוקשים מאוד ונאכפים’ לבין מדינות שבהן החוקים משתנים וגמישים.
“סביבות נוקשות (שמתאפיינות בסנכרון גבוה) ומשוחררות (שמתאפיינות בנון-קונפורמיזם, יצירתיות ופתיחות) מייצרות דינמיקה חברתית שונה”, אומרת ד”ר רבינוביץ’, “ואני מעוניינת לחקור אותה ולהבין כיצד ניתן לתפעלה. סנכרון הוא כלי חברתי ייחודי, שמהווה חלק מתחומי חיים רבים (כגון טיפול, חינוך, מוזיקה וספורט) ותורם לאינטראקציות בין-אישיות. אבל צריך להבין שיש לו גם צדדים שליליים, לחקור אותו לעומק ולהשתמש בו בצורה מושכלת ומודעת”.
במסגרת מחקרה תייצר ד”ר רבינוביץ’ את שני סוגי הסביבה ותבחן את רמת הסנכרון של המשתתפים והשלכותיה. בחלקו הראשון של המחקר (שיתבצע גם בקרב ילדים בגילי בית ספר יסודי) הא תשמיע לקבוצות של שלושה משתתפים ביט (פעימה) זהה באוזנייה באותו זמן והם יצטרכו להקיש יחדיו על תופים (כך שתיווצר סביבה מסונכרנת, נוקשה). קבוצות של שלושה משתתפים נוספים ישמעו ביט אחר בזמנים שונים, כך שיקישו על התופים בחוסר סנכרון (וכך תיווצר סביבה משוחררת יותר). זאת, במשך כמה סבבים שכל אחד מהם יימשך כשתי דקות וחצי. בתום ההקשה תבחן החוקרת היבטים חברתיים חיוביים ושליליים באמצעות משימות התנהגותיות ושאלונים. ההיבטים החיוביים שייבחנו הם שיתוף פעולה (שייבדק במשימת הובלת כדור יחדיו בתוך מבוך) ותחושת קרבה (שתיבחן בשאלון על רגשות). ההיבטים השליליים הם ציות עיוור (שייבחן במשימת ציות, למשל בקשת נסיין למעוך חרקים), והבעת עמדה זהה לזו של חברי הקבוצה על אף שאינה תואמת למציאות (שתיבחן במשימה שבה אחד המשתתפים יקבל מידע שונה מזה של חבריו ותיבדק מידת נכונותו להתנגד להם).
החוקרת משערת שבקבוצת האינטראקציה המסונכרנת (נוקשה) – כלל ההיבטים יגברו, גם החיוביים וגם השליליים. זאת לעומת הקבוצה הלא מסונכרנת (משוחררת) שבה כלל ההיבטים יפחתו. לדבריה, “אני מאמינה שבסביבה הנוקשה תיווצר יותר לכידות קבוצתית ופחות אינדיבידואליות, ובסביבה המשוחררת תיווצר פחות לכידות קבוצתית וחברי הקבוצה יהיו פחות צייתניים ויפעילו חשיבה עצמאית וביקורתית יותר”.
בחלק השני של המחקר שוב תייצר החוקרת שתי קבוצות משתתפים בשתי סביבות: קבוצה אחת תקרא קטע על פוליטיקה וסכסוכים מקומיים (כדי לייצר מנטליות של סביבה נוקשה), וקבוצה שנייה תקרא קטע על פוליטיקה וסכסוכים לא מקומיים (כדי לייצר מנטליות של סביבה משוחררת). לאחר מכן יבצעו המשתתפים משימת סנכרון (תיפוף) ושוב ייבחנו ההיבטים החיוביים והשליליים. גם פה החוקרת משערת שבקבוצת הסביבה הנוקשה – כלל ההיבטים יגברו, גם החיוביים וגם השליליים, לעומת הקבוצה המשוחררת.
בחלק השלישי של המחקר תנסה החוקרת לייצר סביבה נוקשה / משוחררת באמצעות אינטראקציה מוזיקלית. לשם כך תבחן שתי קבוצות של מוזיקאים – אחת תתבקש לנגן מוזיקה מובנית, לפי תווים (נוקשה), והשנייה תתבקש לנגן מוזיקה מובנית ומאולתרת במקביל (נוקשה ומשוחררת). לאחר מכן יבצעו כלל המוזיקאים את המשימות מהחלק הראשון של המחקר. במקרה הזה ההשערה היא שמשתתפי הסביבה המשוחררת יציגו יותר לכידות חברתית אך גם עצמאות מחשבתית ואינדיבידואליות ביחס למשתתפי הסביבה הנוקשה.