המצוי, הרצוי – ומה שביניהם

מרכיביה של האישיות, ובהם תכונות (מצוי) וערכים (רצוי), הם משתנים חברתיים מהותיים שמשפיעים על האדם וסביבתו. כאשר קיימת הלימה בין המצוי לרצוי – מתקבלות רווחה נפשית ושביעות רצון. וכאשר קיים ביניהם פער – נוצר מתח נפשי (סטרס). לדוגמה, קיים מתאם בין מוחצנות (תכונה) להישגיות (ערך) ובין נועם (תכונה) לזולתנות, אכפתיות ודאגה לזולת (ערך). “כך לדוגמה, אדם מוחצן שלא יצליח לממש הישגים (בקריירה, למשל) פעם אחר פעם עלול לסבול ממתח נפשי וייתכן שישנה את התנהגותו בשל כך. לעומת זאת אדם שמתאפיין בנועם, פחות יתרגש מכך כיוון שבראש סדר העדיפויות שלו עומדים יחסים בין-אישיים ולא הישגים.

בעבר נמצא שקיים מתאם עקבי בין תכונות לערכים מסוימים בקרב מבוגרים. במחקר קודם ביקש פרופ’ כנפו-נעם לבדוק אם המתאם הזה מתקיים באופן דומה גם אצל ילדים. לשם כך בחן בני 11 ומצא כי המתאם מתקיים אצלם בדומה למבוגרים – אבל באופן מוחלש. מכאן עלתה ההשערה שמדובר בתהליך התפתחותי. במחקרו האחרון – שזכה במענק מחקר מהקרן הלאומית למדע – ביקש פרופ’ כנפו-נעם להוכיח את השערתו, שלפיה המתאם מתקיים בתצורתו הראשונית סביב גיל 11 ומתגבש בהדרגה עם ההתבגרות, ולבדוק אם הוא אכן תוצר של תורשה או סביבה.

לשם כך נתן לתאומים (זהים ולא-זהים) בני 11, 13 ו-15 (יותר מ-800 נבדקים) לענות על שאלון שבוחן תכונות (למשל מוחצנות) ועל שאלון שבוחן ערכים (למשל הישגיות). נמצא כי הקשר בין תכונות לערכים הולך ומתחזק עם הגיל. לדוגמה, נבדקים שהעידו על עצמם כדברנים (מאפיין של מוחצנות) ציינו שגם חשוב להם להיות הטובים ביותר בתחומים רבים (הישגיות), ומתאם זה היה חזק יותר בגיל 15 ביחס לגיל 11.

בהמשך לכך ביקש פרופ’ כנפו-נעם לבדוק אם המתאם בין התכונות לערכים הוא תוצר סביבתי או תורשתי. מניתוח נתוני השאלונים עלה כי הדבר תלוי תכונה. כך למשל, נמצא כי המתאם בין מוחצנות של תאום אחד להישגיות של התאום השני היה חזק יותר בקרב תאומים זהים. מכאן הסיק החוקר שהוא תוצר תורשתי. עוד נמצא כי המתאם המקביל בין נועם לזולתנות היה חזק באותה מידה אצל שני סוגי התאומים. מכאן הסיקו החוקרים שהוא תוצר סביבתי. בהמשך מתכננים החוקרים לבדוק אילו גורמים סביבתיים ותורשתיים תורמים לכך.