הפרעת קשב וריכוז – בעיניהם של הורים ומורים

אומרת ד”ר פלוטקין עמרמי: “מורים והורים הם שתי אוכלוסיות מרכזיות שבאות במגע עם הילדים בבית הספר ובמשפחה והם לא נחקרים מספיק. לרוב המחקר בתחום נעשה מנקודת מבט של מומחים. חשוב שנפענח גם את נקודת המבט של האנשים הרגילים, שנחשפים להפרעה ברמה היומיומית. קיימת מערכת יחסים מורכבת בין ההורים למורים: פעמים רבות המורים הם המזהים הראשונים של הקושי, ולעתים ההורים חוששים שהם רוצים ‘לסמן’ את הילד ולהשתיק אותו אם הוא מפריע. המורים, מצדם, מרגישים חסרי אונים מול כיתה שבה ילדים רבים דורשים יחס מיוחד”. בהמשך לכך היא מציינת כי “צריך לרדת לשטח ולהבין כיצד כל המארג הזה מפרש את ההפרעה ומתמודד עמה, איך מתבצע תהליך האבחון וכיצד הוא מתורגם להתערבות בבית הספר ובבית”.

במסגרת המחקר יבחנו ד”ר פלוטקין עמרמי וצוותה כ-80 אימהות ומורים מבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, משכבות סוציו-אקונומיות שונות, באמצעות ראיונות עומק. בין השאלות שיישאלו האימהות: מתי בפעם הראשונה זיהו בעיה התנהגותית, למי פנו, מהן התגובות שקיבלו מבית הספר, מערכת החינוך ומאבחנים ואיך התנהלו מולם, מה הן יודעות על ההפרעה ואיך הן מסבירות אותה, איזו התנהגות של הילד הן מגדירות כחריגה ומהן תחושותיהן כלפיה, מה מקל עליהן ומה מלחיץ אותן, ומה דעתן על נטילת התרופות. בין השאלות שיישאלו המורים: מה הם יודעים על ההפרעה, כיצד הם מזהים אותה בכיתה, כיצד נוכחות הילדים שלוקים בהפרעה משפיעה על הדינמיקה הכיתתית, וכיצד הם מתמודדים.

“בשורה התחתונה”, מציינת ד”ר פלוטקין עמרמי, “מטרת המחקר היא להבין אילו מצבים והתמודדויות מובילים ליחס סטיגמטי כלפי תלמידים עם ADHD, ואילו מצבים דווקא מועילים להם (למשל מובילים להתאמות בלימודים). כל הגדרה פסיכיאטרית יכולה לעורר סטיגמה, וצריך להבין מתי ואיך התנהגותם של התלמידים הללו נתפסת חריגה מבחינה לימודית וחברתית ומשפיעה לרעה על תפקודם. אני מקווה שהמחקר יסייע לנו להבין מהם הגורמים להדרתם ומהם הגורמים שמיטיבים עמם”.