מדעי החיים והרפואה מדעים מדוייקים וטכנולוגיה מדעי החברה מדעי הרוח

הצלילים שברקע

מחקר ראשוני מצא כי מוזיקת רקע מותאמת, בסגנון פשוט ורגוע, ובקצב ש”מתכתב” עם דיבור, תרמה לזכירת מילים יותר משקט

מוזיקולוגיה קוגניטיבית היא תחום מחקר שבוחן כיצד מוזיקה מעובדת במוח ומשפיעה על תפקודו. מחקרים מצאו כי האזנה למוזיקה ונגינה משפיעות על המבנה הנוירוכימי במוח, כך שנוצרים בו עוד ועוד קשרים עצביים, ועל יכולות מוחיות כגון זיכרון, קשב וריכוז.

פרופ’ רוני יגר-גרנות, חוקרת מוזיקולוגיה קוגניטיבית מהחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, אומרת: “בדומה לשפה, מוזיקה היא גירוי מורכב שמפעיל אזורים מוחיים רבים ולכן היא ‘מתכתבת’ עם חקר המוח. מדובר במערכת מוסדרת ומובנית, בעלת חוקיות, שמאפשרת למאזין לנבא מה יהיו הצלילים הבאים. כשאנו מאזינים למוזיקה אנו חשיםה יהיה הצליל הקרוב, מה שמשפיע גם על התגובות ההתנהגותיות שלנו – כגון הזזת ראש, תנועתיות, ריקוד, התרגשות וחיוך. מבחינת התשתית המוחית – קיימת פעילות נרחבת באזורים שאחראיים על עיבוד שמיעתי, תנועה ומוטוריקה, קשב, זיכרון, קבלת החלטות, תגמול (מערכת שיוצרת תחושת עונג בתגובה לגירויים מסוימים), ועיבוד רגשי. לפיכך ניתן להבין כי מוזיקה תורמת להתפתחות המוחית כיוון שהיא מחייבת עיבוד שמיעתי ומוטורי מדויק, לצד הפעלת מנגנוני קשב וזיכרון. כל זה נכון – אלא אם היא לא נעימה (למשל כוללת צלילים חזקים, צורמים ולא צפויים)”.

מה השאלה?
האם מוזיקה יכולה לשפר זכרון מילולי?

מטרת המחקר הנוכחי שמתקיים במעבדתה של פרופ’ יגר-גרנות, בתמיכת הקרן הלאומית למדע, ואשר נעשה במסגרת הדוקטורט של היוצר והמוזיקאי שלומי פריג’ ובהובלתו, היא לבדוק אם מוזיקת רקע יכולה לשפר זיכרון מילולי. “כיום, מוזיקה אופפת אותנו בכל רגע נתון כמעט ורבים עובדים ולומדים (לדוגמה עושים שיעורי בית) כשהיא מושמעת ברקע. רצינו להבין מתי מוזיקה עוזרת ללימוד ולריכוז ומתי היא מפריעה, ואיזה סוג מוזיקה הוא המועדף למטרה הזאת. ההנחה שלנו היא שמוזיקת רקע ייעודית יכולה לסייע בזכירת מילים”, מסבירה פרופ’ יגר-גרנות.

עד כה נעשה פיילוט על שתי קבוצות שבכל אחת מהן 13 נבדקים (סטודנטים). רשימות המילים שהוקראו לנבדקים (15 מילים בכל רשימה) נלקחו מתוך מבחן נוירופסיכולוגי מוכר שנועד לאבחן קשיי קשב וזיכרון. לקבוצה הראשונה הקריאו את המילים על רקע מוזיקה שנבנתה במיוחד למחקר, בסגנון פשוט ורגוע ובקצב שמתכתב עם ההקראה ומותאם לגובה הקול של קריין המילים. לקבוצה השנייה הקריאו את המילים ללא מוזיקה (רקע שקט).

בשלב הלימוד התבצעו חמש הקראות רצופות ואחרי כל אחת מהן התבקשו הנבדקים לומר את כל המילים שהצליחו לזכור. לאחר 20 דקות הקשיבו למוזיקה (ללא הקראת המילים) או לשקט, שוב התבקשו לומר את המילים שהצליחו לזכור. כך במשך שלושה סבבים. למחרת שוב התקיים מבחן זיכרון כמו זה שהתקיים לאחר 20 דקות ביום הקודם (כלומר לקבוצת נבדקים אחת הושמעה מוזיקה ולשנייה לא, וכולם התבקשו לומר את המילים שהצליחו לזכור).

נבדקי קבוצת המוזיקה שלפו יותר מילים מנבדקי קבוצת השקט. הפער בין הקבוצות החל כבר בשלב הלימוד ונשמר או גדל בהמשך

נמצא כי נבדקי קבוצת המוזיקה שלפו יותר מילים מנבדקי קבוצת השקט. הפער בין הקבוצות החל כבר בשלב הלימוד ונשמר או גדל בהמשך. בקבוצת השקט חלה ירידה בביצועים אחרי זמן (20 דקות או יום למחרת), כפי שצפוי בניסויי זיכרון שבהם הנבדקים לא מעבדים את המידע לעומק (למשל אי קשירתו לידע קודם). לעומת זאת בקבוצת המוזיקה ביצועי הזיכרון נשארו גבוהים.

מהם ההסברים האפשריים לכך? פרופ’ יגר-גרנות אומרת: “יצרנו מוזיקת רקע בעלת קצב אטי וקבוע שתואמת את הקצב וההתאמות (ההדגשות) של הדיבור, הקראת המילים. ידוע כי זה עוזר לעיבוד מילים וזכירתן. במבט אבולוציוני, יש קשר הדוק בין דיבור למוזיקה ושירה. מבחינת הזיכרון, מעניין לשים לב שבתרבויות קדומות, שבהן לא ידעו קרוא וכתוב, השתמשו בשירה ובהנגנה קולית כדי לזכור טקסטים ארוכים שרצו לשמר כמו תפילות ואפוסים. שנית, מוזיקת רקע היא סוג של הקשר עשיר. כאשר אנחנו נחשפים למידע, אנחנו זוכרים לא רק אותו אלא גם את הרקע שסביבו. מדובר בזיכרון אפיזודי, שבו שחזור ההקשר, למשל הצלילים ברקע, עוזר בשליפת המידע. שלישית, מוזיקה נעימה תורמת להנאה, וככל שנהנים ממנה יותר, זוכרים אותה טוב יותר וגם את המידע שמתלווה לה. ההנאה מעודדת הפרשת דופמין – המוליך העצבי העיקרי שמפעיל את מערכת התגמול במוח, מגביר את תחושת הסיפוק והמוטיבציה וחיוני מאוד לזיכרון אפיזודי”.

בהמשך מתכוונים החוקרים לבחון עוד את רמת ההנאה של הנבדקים מהמוזיקה ולבדוק זכירת מילים גם על רקע מוזיקה שאינה תואמת דיבור.