אוניברסיטת תל אביב|בית הספר לכלכלה
ד"ר דניאל בירד, נשוי + שני ילדים, מתגורר בתל אביב. בזמנו הפנוי עוסק בשיט.
בחירת בן או בת זוג מושפעת מגורמים חברתיים, תרבותיים וכלכליים רבים, כגון מעמד סוציו-אקונומי, מוצא, גזע והשכלה – כפי שמצאו מחקרים רבים. בני אדם מעוניינים למצב את עצמם מבחינה אישית וחברתית, ורצון זה שזור בפעולותיהם ובחירותיהם לאורך השנים וגם בבחירת בן או בת הזוג. הם נוטים לבחור בני זוג עם משאבים כלכליים, חברתיים ואישיים דומים לאלו שלהם, שיכולים לקדמם בחברה שבה הם חיים. כלומר, היסוד לשוק הנישואים נובע מהצורך הבסיסי של בני אדם להעצים את רווחיהם האישיים.
“הכלכלה תפסה בעלות על שוק הנישואים כבר בשנות ה-70. כמעט כל אחד מעוניין למצוא בן או בת זוג, לחיות עמם ולהקים משפחה. אבל זה שוק עם בעיית חיפוש. מדובר בתהליך שצורך זמן – אי אפשר להחליט שמעוניינים בבן או בת זוג מסוימים ולמצוא אותם מיד. זאת בדומה לשוק העבודה, שגם בו נדרש זמן כדי למצוא התאמה, אבל על אף שחברות רבות מחפשות עובדים, עדיין יש הרבה מובטלים. למעשה, גם אחרי שמכירים, יש שלב למידה שבו בוחנים את ההתאמה לבן הזוג. עולם החיפוש הזה גובה עלויות של זמן וקבלת החלטות. מדובר בעלויות כלכליות, כגון רישום לאפליקציות של היכרויות והוצאה כספית על דייטים וטיפוח, ועלויות נפשיות שנובעות מ’רדיפה’ מתמשכת ומחוסר רוגע”, מסביר ד”ר דניאל בירד מבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב.
במחקריו, שזכו במענק מהקרן הלאומית למדע, מתמקד ד”ר בירד בשווקי חיפוש, ובתוך כך בשוק הנישואים, וכן בחוזים דינמיים ארוכי טווח בין עובדים למעבידים ובכלכלת פרטיות (תחום שמנתח כיצד מפרסמים, חברות וקובעי מדיניות מתייחסים למידע אישי של צרכנים). מטרת מחקרו התיאורטי-כלכלי האחרון של ד”ר בירד, שנעשה בשיתוף עם החוקרים ד”ר דניאל פרשטמן וד”ר יאיר אנטלר מבית הספר לכלכלה והפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, הייתה לבחון שאלות הקשורות בשלב הלמידה, שבו בני הזוג הפוטנציאליים בוחנים את ההתאמה ביניהם לאחר ההיכרות.
“כמעט כל המחקר הכלכלי על שוק הנישואים פועל תחת ההנחה שזוג נפגש – ואז ממשיך או נפרד. אין התייחסות לשלב הלמידה, הדייטינג, שבו הצדדים מחליטים כמה זמן הם רוצים להשקיע בלמידה על טיב הקשר, בבחינת ההתאמה. כיום, בדרך כלל, הצדדים נפגשים, מבלים קצת זמן יחד, מבינים שזה לא מתאים, נפרדים ומחפשים מישהו אחר. הנתונים מראים שבני 25 – 29 (טווח הגילים שבו מחפשים כבר קשר רציני), נמצאים עם כמה בני זוג טרם החתונה”, מציין ד”ר בירד.
לצורך מחקרם בנו החוקרים מודל תיאורטי של שוק הנישואים, שמאפיינו העיקרי, והחדשני, הוא ההחלטה של הצדדים שנפגשו על זמן ההשקעה בשלב הלמידה בקשר. מדובר במודל כלכלי תיאורטי שבנוי על הנחות שונות שלפיהן הוא ממדל את שוק הנישואים. “אנחנו מניחים מהן ההעדפות של הצדדים, מחשבים את החלטותיהם ומשערים כיצד דברים מתרחשים במציאות. בעיקר התמקדנו במיון: ידוע כי לרוב, כאשר לצדדים רמת השכלה ומעמד דומים, ההשקעה בלמידתם על טיב הקשר עולה ויש לו יותר סיכוי להתפתח, ולהפך”.
המחקר כלל כמה שאלות ובהן: האם המודל יכול להסביר את המתאם בין רמת ההשכלה של הצדדים? האם המודל יכול להסביר הפרדה (סגרגציה) גזעית בנישואים? (לדברי ד”ר בירד, “לרוב אנשים מתחתנים עם בני זוג מהאוכלוסייה שלהם. לדוגמה בארה”ב, לבנים עם לבנים ושחורים עם שחורים). מדוע, אף על פי שלכאורה ההיצע גדול יותר בזכות אפליקציות ואתרי היכרויות, עדיין קשה למצוא קשר אמיתי? (תופעה המכונה “אפוקליפסה של דייטינג”). במה משקיעות אפליקציות היכרויות כגון טינדר – בחשיפת המשתמשים להיצע גדול של בני זוג פוטנציאליים? או בשקלול נתוניהם לכדי מציאת בן הזוג המומלץ?
בשאלה הראשונה מצא המודל כי לרוב, ככל שרמת ההשכלה של בן הזוג הפוטנציאלי גבוהה, כך היא עולה גם אצל בת הזוג הפוטנציאלית. “מעמד סוציו-אקונומי ורקע משותף מגבירים את ההשקעה בשלב הלמידה מכיוון שזה קל, מה שמגדיל את הסיכוי להתפתחות קשר רציני. לעומת זאת מעמד סוציו-אקונומי ורקע שונים מפחיתים את המוטיבציה לבחון את טיב הקשר ולהשקיע בו, מכיוון שהם מצריכים מאמץ”, מסביר ד”ר בירד.
לשאלה השנייה נמצא הסבר דומה: “לצדדים מאותו גזע קל יותר ללמוד על טיב הקשר ואז הם מוכנים להשקיע בו יותר ונשארים יחד. ולהפך: לצדדים שמגיעים מרקע אחר קשה יותר ללמוד אחד על השני ולתקשר, מה שמפחית את הסיכוי לחתונה”, אומר ד”ר בירד.
בשאלה השלישית נמצא כי העולם הטכנולוגי הוא זה שמקשה על מציאת קשר אמיתי. לדברי ד”ר בירד, “כיום ההיצע באפליקציות ובאתרי ההיכרויות רב ולכן היד קלה על ההדק; אם משהו קטן בבן הזוג הפוטנציאלי לא מוצא חן בעיני אנשים – הם מיד מוותרים ולא משקיעים זמן בבחינת הקשר, מכיוון שהם יודעים שמיד יוכלו לחפש שוב בן זוג אחר. בעולם הישן, טרום אינטרנט, זה לא היה פשוט. כלומר, הבררנות והפסילה בשלב הלמידה גברו והמוטיבציה ללמוד על טיב הקשר ירדה כי יש עודף היצע ואין סיבה להתאמץ. כך, הסיכוי שקשר יבשיל לכדי נישואים פחת מאוד. בלי ללמוד על בן הזוג הפוטנציאלי, לא ניתן להתחתן איתו”.
התשובה לשאלה הרביעית הייתה כי אפליקציות כגון טינדר משקיעות בחשיפה של המשתמשים לכמה שיותר בני או בנות זוג פוטנציאליים ולא בשקלול נתונים שעשויים לתרום לשידוך מוצלח. “מקור הרווח של טינדר הוא המשך החיפושים אחר בן הזוג המתאים והכישלונות. כך, בחיפושיהם הנשנים, המשתמשים משלמים עוד ועוד דמי שימוש”, מסביר ד”ר בירד.