חתונה ישראלית

במסגרת המחקר בחנו ד”ר ארז וצוותו מוזיקה שהושמעה בחתונות של קבוצות רבות בחברה הישראלית היהודית – חילונים, דתיים, חרדים, עולי אתיופיה ורוסיה – מאזורים שונים בארץ. זאת באמצעות איסוף של הקלטות ביתיות של חתונות שנערכו ב-40 השנים האחרונות (התקופה שבה החלו התקליטנים להשתלב בחתונות על חשבון הלהקות והנגינה החיה), לצד ראיונות עם תקליטנים וזוגות וביקורים בחתונות. ההקלטות שנאספו עברו דיגיטציה וקידוד למידע בטבלה, שמספקת תמונה של המוזיקה המנוגנת בחתונות לאורך ארבעה עשורים. כך יצרו החוקרים מעין מאגר מידע של מוזיקת חתונות.

תחילת המחקר התנגשה עם תקופת הקורונה וביטול האירועים, ולכן הניתוח ההיסטורי של ההקלטות הפך מרכז הכובד המחקרי. “אספנו יותר מ-70 הקלטות מסוף שנות ה-70 ועד היום ומתוכן 50 נכנסו לדאטה שיצרנו. כעת אנחנו מתחילים לבחון את המידע הזה בכלים מתקדמים של מדעי הרוח הדיגיטליים. אלו יאפשרו לענות על מגוון שאלות הנוגעות לתפקידם של התקליטנים בתיווך סגנונות מוזיקליים לתוך עולם החתונות ובניהול האירוע, החופה והמסיבה; השתנות תפקיד זה לאורך השנים, ותיאור תהליכי כניסה ויציאה של סגנונות ושירים מהאופנה לאורך עשורים, בעולם החתונות ומחוץ לו (למשל: איזו מוזיקה הצטרפה לקאנון חתונות ישראלי עמיד יחסית ואיזו מוזיקה הייתה אופנה חולפת). שאלה נוספת שאפשר להתחיל לענות עליה היא איך ומתי חל המעבר בין מוזיקה חיה למוקלטת במגזרים שונים”, מציין ד”ר ארז.

עד כה נמצא כי אם בוחנים את המוזיקה בחתונות הישראליות לאורך השנים ניתן לראות התמרכזות של הפופ הים תיכוני (מוזיקה מזרחית) באופן שחוצה מגזרים. לדברי ד”ר ארז, “זה סגנון שנתפס שמח, מרומם ומרקיד שעם השנים הפך להיות יותר ויותר קונצנזואלי ומרכזי בחתונות של קבוצות רבות. לעתים החתונות הקדימו בעניין הזה את הרדיו ואת הממסד התרבותי, וסוכני השינוי הם במידה רבה התקליטנים. שכן הם אלו שמובילים את הזוג לבחירת מוזיקה שמותאמת לקהל שמאפיין חתונה, מגוון בטעמיו (‘סמכו עלי, לכו איתי, אני יודע מה יביא את האורחים לרחבה’). לכן יש להם תפקיד חשוב בשינויים של הישראליות המוזיקלית שמתרחשים מלמטה”.

עוד נמצא כי אצל דתיים לאומיים וחרדים, התקליטנים השתלבו בעולם החתונות הרבה יותר מאוחר מאשר אצל חילונים ויצרו מודלים המשלבים להקה ותקליטן (מוזיקה חיה ומוקלטת). ישנם אף תקליטנים שהפכו מבוקשים בחתונות של דתיים לאומיים בזכות יכולתם לייצר חוויה זו.

לאחרונה, עם שובם של האירועים, חזרו ד”ר ארז וצוותו למחקר שדה וכיום הם בוחנים תופעה הולכת וגדלה של תקליטניות בעולם הדתי (את החלק הזה במחקר מובילה הדוקטורנטית רחל פנחסי). לדברי ד”ר ארז, “מדובר בנשים יזמיות שהכשירו עשרות קולגות ומתחרות והפכו לקהילה מקצועית ענפה ומגובשת. אנחנו בוחנים בין השאר את האופן שבו הן מבינות את תפקידן כתקליטניות, רוכשות מיומנויות מקצועיות ובונות תדמית לצורכי שיווק. יש פה ממד פמיניסטי מודע, שלפיו נשים מתקלטות אחרת. הן שמו במרכז שיח רגשי ורוחני שבאמצעותו הן יכולות להציע מוצר מובחן שמתאים גם לאירועים של נשים בלבד וגם לחתונות של זוגות ואורחים מעורבים; בחתונות אלה הסגנון המוזיקלי עשוי להשפיע על אופי הריקודים, ועל הבדלים תרבותיים בין קהלים וסוגיות דתיות-הלכתיות שצריך לפתור ברגישות”.