התפתחות זכויות הלהט”ב בישראל
פרופ' אייל גרוס מנסה להבין כיצד התפתחו זכויות הלהט"ב בישראל, על איזה רקע משפטי, פוליטי ודתי, ומהן המגבלות שעדיין קיימות בהן
אוניברסיטת תל אביב|הפקולטה למשפטים
החיים עצמם:
פרופ' אייל גרוס, חי בתל אביב עם בן זוגו וילדתם. עוסק במחקר אקדמי ופעילות ציבורית בארגוני זכויות אדם בישראל. לשעבר יועץ משפטי בהתנדבות של האגודה למען הלהט"ב בישראל וממייסדי ארגון זכויות האדם "גישה". זוכה פרס גורני למשפט ציבורי על מחקריו בנושא משפט חוקתי ומשפט בין-לאומי ועל פועלו בהגנה על זכויות אדם. בזמנו הפנוי אוהב לבשל, לטייל, להאזין למוזיקה ולצפות בסרטים והצגות.
זכויות להט”ב (לסביות, הומואים, טרנסג’נדרים וביסקסואלים) בישראל הן תוצאה של תהליך הדרגתי משותף של הכנסת, הממשלה ובתי המשפט שהחל מאז ביטול האיסור על משכב זכר ב-1988. בתהליך זה בוטלו רוב החוקים והתקנות שהפלו על בסיס נטייה מינית. עם זאת, עדיין לא תוקנו זכויות הקשורות למעמד אישי ולתא המשפחתי, כגון נישואים (בני זוג מאותו מין אינם רשאים להתחתן בישראל, אך המדינה מכירה במעמדם כידועים בציבור או בנישואיהם בחו”ל), אימוץ (בני זוג מאותו מין אינם מוכרים כבני זוג לצורך אימוץ בישראל, ומסלול האימוץ היחיד הפתוח בפניהם לילד שאינו הילד הביולוגי של אחד מהם הוא “מאמץ יחיד”, שמשמעותו שתמיד יהיו בסוף רשימת המועמדים לאימוץ), והורות (קיימים כמה מסלולים שבהם ניתן להקים בישראל משפחה אך בכולם מתקיימת אפליה כלפי להט”בים. עם זאת, היא פחתה בעקבות פסיקה חדשה שהכירה בזכות לפונדקאות בישראל גם לגברים).
מה השאלה?
כיצד הכרה ואי הכרה בזכויות להט"ב מתקיימות בארץ בו-זמנית?
“בשנים האחרונות גברה ההכרה בזכויות להט”ב, למשל בתחומי זוגיות ומשפחה, ביטוח לאומי, תעסוקה וזכויות סוציאליות. זה התחיל כבר בשנות ה-90. אך השוויון עדיין אינו מלא. לרוב מדינת ישראל לא מכירה בזוגיות, משפחה והורות של בני אותו המין אלא אם בית המשפט מאלץ אותה. כך שמצד אחד מאוד התקדמנו אך מצד שני הכרה בזכויות להט”ב עדיין מצריכה מאבק. במקביל, המדינה משתמשת בזכויות הלהט”ב כדי להציג את ישראל כדמוקרטית וליברלית”, מסביר פרופ’ אייל גרוס.
פרופ’ גרוס הוא חבר סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, מלמד וחוקר בתחומים של משפט בין-לאומי, חוקתי וציבורי וזכויות אדם ודמוקרטיה בישראל (בייחוד בהקשר של סוגיות חברתיות כגון בריאות, ביטחון תזונתי, אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית ובהקשר של הכיבוש).
מחקרו האחרון עוסק בזכויות להט”ב בישראל ואפליה על רקע נטייה מינית. מטרתו להבין כיצד התפתחו זכויות להט”ב בישראל, על איזה רקע משפטי, פוליטי ודתי, ומהן המגבלות שעדיין קיימות בהן. זאת באמצעות ניתוח מקיף של השינויים שחלו בהן משנת 1988 ועד היום. לצורך כך, בשנים האחרונות אוספים הוא וצוותו חומרים רלוונטיים (כגון מאמרים משפטיים על פסיקות וחקיקה בתחום) ומאגדים אותם במאגר מידע נגיש לציבור (“משפט ולהט”ב” שמו). בשלב הבא הם מתכננים לראיין פעילים, עורכי דין ומשפטנים, בין השאר על דרכי שינוי שיטיבו עם זכויות הלהט”ב.
כך למשל מצאו כי כבר קיימת הכרה בהורות להט”בית אך היא עדיין מוגבלת. לדוגמה, ב-2021 עודכן החוק הישראלי שמסדיר פונדקאות בישראל לזוגות מאותו מין; בג”ץ פסק כי חוק הפונדקאות שנחקק ב-2018, שמפלה זוגות חד-מיניים וגברים יחידניים המעוניינים בהליך פונדקאות, יתוקן בתוך חצי שנה כך שתבוטל אפליה זו, והתיקון נכנס לתוקפו בינואר 2022. עד לתיקון החוק, זוגות רבים מאותו מין, בעיקר גברים, נאלצו לעבור הליכי פונדקאות בחו”ל. לדברי פרופ’ גרוס, “מדובר בשינוי חדש, וכמו זכויות להט”ב רבות אחרות גם הוא נוצר בזכות פסיקה משפטית ולא בזכות הליך חקיקה בכנסת. כך – בייחוד כיום כאשר מערכת המשפט במצב שברירי ועל רקע איום פסקת ההתגברות (סעיף בחוק יסוד שמאפשר לתת תוקף לחקיקה סותרת וכך יכול לגרום לנסיגה חוקתית ולפגוע בזכויות אדם, בעיקר של מיעוטים) – חוק הפונדקאות יכול להתהפך. כלומר, יש הכרה בזכויות להט”ב אך רבות מהן שבריריות כיוון שהן תלויות בפסיקת בית משפט שיכולה להשתנות. זאת בניגוד לחקיקה של הכנסת שהיא כמובן חזקה יותר”.
עיקרון דומה קיים גם בתחום הזוגיות: כיום בני זוג להט”בים אינם רשאים להתחתן בישראל אך המדינה רושמת את נישואיהם שנערכו בחו”ל במרשם האוכלוסין (משרד הפנים). “מכאן ניתן להבין שאין באמת הכרה רשמית בסטטוס של להט”ב. גם כאן, כמו בתחומים נוספים, הם צריכים להיאבק כל פעם מחדש, לעתים גם על זכויות שכבר הוכרו. ורבים מהם אינם יודעים עדיין מהן הזכויות המגיעות להם וחסרי משאבים כלכליים ונפשיים הנדרשים לתביעה בבית משפט. לכאורה קיים שוויון אך הוא לא רשמי ואינו מעוגן בחקיקה. נוצר פה מצב של הכרה ואי-הכרה בו-זמנית”, מסכם פרופ’ גרוס.