לא רק ספרים ומשחקים
מעורבות הורים קשורה במידה משמעותית להתפתחות הקוגניטיבית של ילדים בסיכון לפיתוח הפרעות קשב וריכוז, ופעלתנות יתר
אוניברסיטת בן -גוריון|המחלקה לפסיכולוגיה
החיים עצמם:
פרופ’ אנדראה ברגר משלבת מחקר התפתחותי עם עולם מדעי העצב הקוגניטיביים. מכהנת כראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. היא אמא לשתי בנות נשואות, וסבתא גאה לשני נכדים מדהימים שמציתים כל יום מחדש את אהבתה לתחום ההתפתחותי.
מעקב שביצעו חוקרות מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב אחר הורים עם תסמיני ADHD וילדיהם, מגיל לידה ועד גיל ההתבגרות, מצא שישנה חשיבות גבוהה במיוחד לסביבה ביתית מעשירה כמו ספרים ומשחקים. נראה שילדים אלה, הנמצאים בסיכון משפחתי לפתח הפרעת קשב וריכוז, עשויים להיות רגישים יותר לסביבה הביתית שלהם, בהשוואה לילדים שאינם נמצאים בסיכון משפחתי.
מה השאלה?
כיצד קשורה הסביבה הביתית להתפתחות הקוגניטיבית של ילדים הנמצאים בסיכון להפרעות קשה ופעלתנות יתר?
כ-99 בנים שנולדו בבית החולים סורוקה בבאר שבע והוריהם, נחקרו במשך 18 שנה במטרה למצוא את הקשר בין גורמי סיכון מוקדמים להפרעות קשב ופעלתנות יתר. הדוקטורנטית צליל אינציגר, מהמעבדה של פרופ’ אנדראה ברגר, ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בדקה נתונים על רצף זמן החל מטיב הסביבה הביתית בילדות המוקדמת , דרך התפתחות של ליקויים קוגניטיביים האופייניים ב-ADHD ועד להתפתחות תסמיני ההפרעה.
הממצאים הצביעו על כך שבקרב ילדים בעלי סיכון משפחתי נמוך ל-ADHD, לא היה קשר בין מידת ההעשרה של הסביבה הביתית בגירויים קוגנטיביים בילדות המוקדמת, לבין התפקוד הקוגניטיבי שלהם בגיל שבע שנים. לעומת זאת, בקרב ילדים בעלי סיכון משפחתי גבוה להפרעה, הייתה חשיבות רבה לסביבה הביתית: בסביבה ביתית לא מיטבית, הילדים הראו תפקודים קוגניטיביים נמוכים, ובתנאי סביבה מיטבית ותומכת, הם הראו תפקודים קוגניטיביים טובים מאוד ואפילו ביצעו משימות טוב יותר מילדים שאינם בסיכון.
ההיבט המשמעותי בסביבה הביתית שנמצא כקשור להתפתחות הקוגניטיבית של הילדים, היה קיומם של גירויים מתאימים להתפתחות הילד, כגון ספרים ומשחקים מתאימים וכן, המעורבות של ההורה בעידוד הילד להשתתף בפעילויות מעשירות. “העשרה אינה באה לידי ביטוי רק בעצם קיומם של ספרים ומשחקים, אלא גם בפעולה מכוונת של ההורים על ידי קריאה משותפת של ספרים או הרכבה משותפת של פאזלים”, אמרה צליל אינציגר. “ייתכן שילדים בסיכון זקוקים יותר לתיווך מצד ההורה על מנת לעסוק בפעילויות שדורשות טווח קשב רחב יותר וסבלנות”.
תפקוד קוגניטיבי גבוה בגיל שבע, ניבא פחות תסמינים של ADHD בגיל ההתבגרות. מכאן עולה שילדים בעלי סיכון משפחתי ל-ADHD היו רגישים יותר להשפעות הסביבה הביתית, לרע אבל גם לטוב, ושהורים עם תסמיני ADHD המצליחים לייצר סביבה ביתית מיטבית עבור ילדיהם, יכולים להקטין בכך – במידה רבה – את הסיכון שלהם לפתח את ההפרעה.
“יש מעט מאוד מחקרים המצליחים לנבא הפרעות קשב וריכוז על פני רצף של כל כך הרבה שנים, מהילדות המוקדמת ועד ההתבגרות”, אומרת פרופ’ אנדראה ברגר. ” במחקר הזה, הצלחנו להראות עדות מחקרית התומכת בחשיבות הגדולה של הסביבה הביתית המוקדמת. התפקיד המגן של סביבה ביתית חיובית, תומכת ועשירה מבחינה קוגניטיבית, ידוע ומוכר. סביבה כזו חשובה לכל הילדים, אך עשויה להיות חשובה במיוחד לילדים בסיכון משפחתי להפרעות קשב וריכוז שכן, היא עשויה להיות קשורה לתפקוד טוב יותר ברמה הקוגניטיבית, ולנבא פחות תסמיני ADHD בעתיד”.
מחקרים אלה, שבוצעו בסיוע הקרן הלאומית למדע, עשויים לתרום לזיהוי מוקדם יותר של ילדים בסיכון ל-ADHD. זיהוי מוקדם של גורמי סיכון, כמו תסמיני ההפרעה אצל ההורים ורמות קיצוניות של מימדי טמפרמנט מסוימים אצל הילד, הוא חשוב ליישום של תוכניות התערבות מוקדמות, אשר יכולות להקטין או אפילו למנוע תוצאות עתידיות ולא מיטביות.
לפי ממצאי המחקרים, נראה שאיכות הסביבה הביתית המוקדמת, ובמיוחד רמת הגירויים הקוגניטיביים, יכולים לשמש “חיץ” בין הסיכון המשפחתי לבין התוצאות ההתפתחותיות של הילד. לכן חשוב לעבוד עם הורים בעלי תסמיני הפרעת קשב ופעלתנות יתר ולעזור להם ליצור סביבה ביתית תומכת.
לצד פרופ’ ברגר וצליל אינציגר, השתתפו במחקר ארוך השנים הזה: פרופ’ ג’ודי אורבך, פרופ’ נעמה עצבה פוריה וד”ר רבקה לנדאו, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וכן ד”ר שושנה ארבל וד”ר מיכאל קרפלוס מהמרכז הרפואי סורוקה.