להבין ולמנוע אלימות כלפי יולדות

ד”ר שרה כהן-שבוט היא פילוסופית פמיניסטית, ראשת התוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת חיפה. לעיסוק בחוויית הלידה הגיעה בעקבות הלידות שלה-עצמה. “בפילוסופיה, ככלל, לא הרבו לעסוק בלידה”, היא אומרת. “ראשית, מן הסתם, משום שרוב הפילוסופים היו גברים. ושנית, משום שלידה נתפסת כחוויה השייכת לתחום הביולוגיה: גופנית מאוד, אולי אינסטינקטיבית”.

רק במאה ה-20 החל דיון פילוסופי בנושא, בעיקר של הוגות והוגים מן האסכולה הפֶנוֹמֶנוֹלוגית. על פי אסכולה זו, שייסד הפילוסוף אדמונד הוּסֶרל, התנסויות מסוימות מגיעות להכרתנו באופן ישיר, בלי צורך בעיבוד באמצעות מחשבה. הדברים שהתנסויות אלו מביאות להכרתנו נקראים פֶנוֹמֶנָה (phenomena, תופעות). הוגים מן האסכולה הפנומנולוגית מדגישים את היותנו יצורים גופניים, ומן הזווית הפמיניסטית – את חוויותיו הייחודיות של הגוף הנשי. חוויית הלידה היא אמנם פיזית מאוד, אך בתנאים המתאימים, מאפשרת תחושה של שליטה ועצמאות, שמקובל כיום לציינה במונח הפסיכולוגי “סוֹכנוּת” (אייג’נסי).

הגוף המסוכן והלא-מבוית

מושג האלימות המיילדותית מקורו באמריקה הלטינית, שם החל העיסוק בו כבר בסביבות שנת 2000. אל המדינות המפותחות הגיע הדיון בסוגיה רק כ-15 שנה מאוחר יותר. במאמרה הראשון בנושא זה, שהתפרסם לפני שנים אחדות, טענה ד”ר כהן-שבוט שאלימות מיילדותית אינה רק תופעה רפואית, אלא יש בה היבט של אלימות מגדרית: אלימות כנגד נשים משום שהן נשים.

הפילוסופית הפוליטית אייריס מריון יאנג, במאמרה המכונן Throwing Like a Girl, טענה כי בנים וגברים בחברה שאנו חיים בה רשאים להשתמש בכל גופם בצורה פתוחה ובטוחה, ואילו על הנשים להגביל, לצמצם ולמשמע את גופן. כהן-שבוט החילה תפיסה זו על האשה היולדת. לאשה המביאה חיים לעולם יש כוח שהחברה בכלל, והמערכת הרפואית הפטריארכלית בפרט, אינה מוכנה לשאת: גופה בזמן לידה נתפס כמתפרע, רועש, בלתי נשלט, מתרחב ומלוכלך – במילים אחרות, כלא מספיק “נשי”, ולפיכך היא “מוחזרת למקומה”. כך, הלידה כולה מוצאת מהקשרה כתהליך פיזיולוגי, שהאשה, יכולתה ורצונותיה נמצאים במרכזו, והופכת לפרוצדורה רפואית, המתבצעת על האשה ובמקרים רבים בלי להיוועץ בה.

המגבלות הכבדות על לידה בבית או במרכזי לידה, התפיסה של לידה כאירוע רפואי הדורש התערבות והעומס על חדרי הלידה בבתי-החולים – כל אלה קשורים קשר הדוק זה לזה ומובילים במקרים רבים ל”מפל התערבויות” ובסופו ללידת ואקום, ללידת מלקחיים או לניתוח קיסרי. הנשים היולדות מתקשות לעתים לעמוד על שלהן, בין השאר בגלל רגש הבושה – הן בושה בגופן ה”מלוכלך” והן בושה ברצונן לשמור על עצמן, שהרי אם טובה אמורה לדאוג רק לתינוק.