להצליח בטיפול ראשון
מחקר שנעשה על דגימות דם וגידול של חולות בסרטן השחלות מנסה לאתר חתימה של מאפייני הגידול שיכולה לנבא ריפוי מלא בעקבות כימותרפיה
המרכז הרפואי שיבא|אונקולוגית (המטפלת בחולות סרטן שד ושחלות) וראש המעבדה לחקר סרטן השחלות
החיים עצמם:
ד"ר קרן לבנון, אם לארבעה ילדים, מתגוררת בפתח תקווה, חובבת מדיטציה. את פוסט הדוקטורט שלה עשתה במכון דנה פרבר לסרטן החבר במרכז הסרטן המקיף של אוניברסיטת הרווארד ("אני מאמינה שאפשר לעשות שינוי בסרטן השחלות, לתת למטופלות טיפול מותאם אישית שיוביל לשרידותן, כפי שקורה בסוגי סרטן אחרים. זו מטרת הקריירה שלי").
שכיחותו של סרטן השחלות עולה בקרב נשים לאחר הפסקת הווסת, אבל למעשה, הוא עלול לפגוע בנשים בכל גיל. הוא מתחיל בחצוצרה ויכול להתפשט לאיברים נוספים במערכת הרבייה הנשית ולחלל הבטן. כאשר הוא מאובחן בשלב מוקדם, סיכויי השרידות עומדים על כ-95%, אולם רק מיעוט מהנשים מאובחנות בשלב זה.
אחד מגורמי הסיכון לסרטן השחלות (וגם סרטן השד) הוא נשאות של מוטציות בגנים BRCA 1 ו-2. מוטציות אלו נפוצות באוכלוסייה היהודית, מה שמגביר את המוטיבציה למחקר בתחום זה בארץ.
פרוטוקול הטיפול בסרטן השחלות כולל שלושה סבבי כימותרפיה (להקטנת הגידול), ניתוח להסרת הגידול שנותר, ושלושה סבבי כימותרפיה נוספים (להשמדת שאריות גידול מיקרוסקופיות שייתכן שנותרו). “כיום כל חולות סרטן השחלות מטופלות לפי אותו פרוטוקול כיוון שאין אפשרויות אחרות, וברור לחלוטין שהוא לא יעיל לכולן. לכן הכרחי להבין מראש מי צפויה להפיק ממנו תועלת ומי זקוקה לטיפול מותאם אישית, ומהו. לשם כך צריך לבחון את התכונות הביולוגיות של הגידול אחרי שלושת סבבי הכימותרפיה הראשונים וכך ללמוד מהו הטיפול הנוסף שנדרש. כיום בכל מקרה ממשיכים עם שלושה סבבי כימותרפיה נוספים”, מסבירה ד”ר קרן לבנון, אונקולוגית (המטפלת בחולות סרטן שד ושחלות) וראש המעבדה לחקר סרטן השחלות במרכז הרפואי שיבא.
מה השאלה?
כיצד ניתן לנבא איזה גידול סרטני בשחלות יגיב היטב לטיפול כימותרפי ואיזה לא?
מחקרן הנוכחי של ד”ר לבנון וצוותה, אשר מבוצע בסיוע מענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, בוחן 100 מטופלות עם סרטן השחלות משיבא ומהמרכז הרפואי מאיר; במסגרתו ניטלו דגימות מגידולים של המטופלות, ונבחנו בדיקות הדם שלהן לצורך הערכת השפעת הכימותרפיה. במסגרת זו נמדדו סמנים שמעידים על התכווצות או התפתחות הגידול, ובהם כמות של רכיבים המשתייכים לרקמת הגידול (שכן, כשתאי הגידול נהרסים, תכולתם נשפכת לדם), וכן החומר הגנטי דנ”א, ורנ”א. בנוסף נבחנת כמותם של תאי מערכת החיסון (שיכולה לגדול עקב הרס של תאי הגידול וגם של תאים בריאים).
כל הדגימות ובדיקות הדם נלקחו לפני שלושת סבבי הכימותרפיה הראשונים, במהלכם ואחריהם (ביום הניתוח) והועברו לאנליזות בשיטות מולקולריות. “השאיפה היא שההשוואה בין בדיקות הדם ודגימות הגידול בזמנים השונים תלמד אותנו על מנגנוני העמידות של הגידול שמאפשרים לו לשרוד. כך נוכל אולי לנבא איזה גידול יגיב היטב לטיפול ואיזה לא ולדייק את הטיפול ההמשכי”, מציינת ד”ר לבנון.
המחקר עדיין נמשך ועד כה נמצאה בבדיקות הדם של 20-15 אחוז מהמטופלות חתימה (השתנות) ספציפית של מקטעי דנ”א של הגידול שיכולה לנבא את התכווצותו ואף היעלמותו בעקבות הכימותרפיה. כמותם של מקטעים אלו עלתה מיד לאחר הטיפול הראשון בשל הרס תאי הגידול (כאמור, כשהם נהרסים, תכולתם נשפכת לדם) ופחתה עם התקדמות הטיפולים (כאשר הגידול הלך והתכווץ ולא הצליח לגדול מחדש).
לדברי ד”ר לבנון, “תוצאות אלו יאפשרו לנו לבחון בדיקות דם עוקבות של מטופלות ולהבין איך ייראה הגידול שלהן לאחר הכימותרפיה, בעת הניתוח, אם יעבור שינוי (גדול או מזערי). למטופלות שלא נצפתה אצלן חתימה (השתנות) ספציפית של מקטעי דנ”א עקב הכימותרפיה, אנחנו רוצים להציע שינוי בפרוטוקול הטיפולי כדי להביא להתכווצות או היעלמות הגידול, שבר משמעותו היא הבראה או ריפוי ארוך טווח. לפיכך אנחנו צריכים ללמוד מהן כל התכונות הביולוגיות שמייחדות את הגידול שמגיב היטב לכימותרפיה”.
עוד היא מוסיפה כי “לחולות סרטן השחלות יש הזדמנות אחת להחלים – אם הטיפול הראשוני עובד. אם הסרטן נשנה, אין ריפוי. לכן אם נצליח לשפר את הטיפול הראשוני במחלה, נעלה מאוד את אחוז הנשים שמחלימות”.