להתמקד במטרה

“אחת המחלות הממאירות שאנחנו חוקרים, אשר מתפתחת בשל עיכוב אפופטוזיס, היא לימפומה. חוסר תמותת תאי הלימפומה הוא הגורם העיקרי להתפתחות אטית של המחלה. ותאי הלימפומה עמידים לכימותרפיה כיוון שהיא מכוונת לפגיעה בהתחלקותם המהירה ולא ליצירת אפופטוזיס. לפיכך ביקשנו להבין מדוע תאי הלימפומה לא מתים, מהו המנגנון שמאפשר להם זאת”, מסבירה פרופ’ בן-יהודה.

החוקרים גילו כי אחד החלבונים שמעכב את תמותת תאי הלימפומה ותאי גידול נוספים, באמצעות עיכוב קספאזות, עוזר לתאים לשרוד ומסייע  לגידולים להתפתח, הוא חלבון בשם Livin (אשר משתייך למשפחת חלבונים ידועה ששמה IAP –Inhibitor of Apoptosis Proteins). לדברי פרופ’ בן-יהודה, “הבנו שיש יחסי גומלין בין הקספאזות לחלבון Livin; חלבון זה מעכב תמותת תאים, אבל בתנאים מסוימים – למשל בתאים מזוהמים או בעלי מוטציה שצריכים למות – הקספאזות חותכות את Livin ומייצרות ממנו חלבון חדש וקטן שלא רק שלא מעכב אפופטוזיס אלא אף משרה אותו, ששמו tLivin”.

  בהמשך לגילוי זה החליטו החוקרים להתמקד ב-tLivin; הם בחנו אותו בעשרות תאים סרטניים (במבחנות, בעכברים ובגידולים אנושיים) שעמידים לכימותרפיה, וגילו כי הוא מעודד תמותה אינטנסיבית.

כדי להוביל את tLivin אל תאים סרטניים, במחקרם האחרון, שזכה במענק מהקרן הלאומית למדע, חברו צוותי המחקר של פרופ’ בן-יהודה מהדסה עין כרם ושל פרופ’ בניטה מהאוניברסיטה העברית ויצרו במעבדתו של פרופ’ בניטה ננו-חלקיקים שנושאים את tLivin ובנוסף את מולקולת החלבון CD40 כטיפול אפשרי ללימפומה. המולקולה ל-CD40 נבחרה שכן לתאי לימפומה יש קולטנים לחלבון זה. לאחר מכן הזריקו את התצמיד הזה לעכברים חולי לימפומה וגילו את יעילותו.

“הטיפול נמצא יעיל נגד תאי הלימפומה והאריך משמעותית את הישרדות העכברים. בנוסף הוא התגלה כטיפול פוטנציאלי ללימפומה שמערבת את מערכת העצבים (שכימותרפיה מוגבלת בטיפולה). זאת לעומת עכברים חולי לימפומה שלא טופלו ומתו בתוך זמן קצר ולעומת עכברים שטופלו בתרופה כימותרפית (דוקסורוביצין), אשר הצליחה להשמיד את תאי הלימפומה אך הייתה בעלת רעילות”, מסביר ד”ר עבד אלרחמן.