להתניע את הליברליזם

פרופ’ דוד אנוך, פרופסור מן המניין בחוג לפילוסופיה ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית וראש הקתדרה לפילוסופיה של המשפט באוניברסיטת אוקספורד, עוסק בפילוסופיה של המוסר והמשפט, ובפילוסופיה פוליטית. בתוך כך הוא מנסה לקדם עמדה ליברלית קומפרהנסיבית – כזאת שאינה מתיימרת לניטרליות (למשל מהסוג של “ליברליזם פוליטי”, מבית מדרשו של הפילוסוף האמריקאי ג’ון בורדלי רולס).

במחקרו הנוכחי, שזכה במענק מהקרן הלאומית למדע, הוא מנסה להתניע תפיסה שמצד אחד תגן על עקרונות הליברליזם המסורתי, כגון חירות, שוויון וערך האדם, ומצד שני תתחשב בהתנגדויות כלפיו. פרופ’ אנוך אומר: “מדברים על משבר הליברליזם בעולם, שבחלקו נובע מההתנגדויות אליו. הרעיון הוא לפתח עמדה ליברלית חזקה וחסרת פשרות, שמבינה את ההתנגדויות, מפנימה אותן, ומצליחה להתמודד עמן. כך למשל, ליברלים מדגישים את ההסכמה כבסיס מוסרי. הם צודקים בכך – אין שום דרך לפתח עמדה רצינית באתיקה ובפילוסופיה פוליטית שלא נותנת משקל משמעותי להסכמה. אך לפי המבקרים (למשל מרקסיסטים וסוציאליסטים), הסכמה לבדה אינה מספיקה כיוון שהיא תלויה גם בתנאים שבהם היא ניתנת. לדוגמה, הסכמה ליחסי מין בתנאי היררכיה (למשל בצבא) היא לא בדיוק הסכמה. וכך גם הסכמה לעבוד בתנאי עבודה נצלניים ומחפירים, שלרוב ניתנת מחוסר ברירה. לפיכך, כדי לפתור את הקונפליקט הזה, צריך לפתח תפיסה מתוחכמת יותר, שתהיה רגישה לביקורות ותתמודד איתן אך לא תוותר על העיקרון המוסרי הגדול הטמון בהסכמה”.

מחקריו של פרופ’ אנוך, כמו מחקרים פילוסופיים אחרים, כוללים דיונים מעמיקים עם צוותו (חמישה פוסט-דוקטורנטים), העלאת טיעונים, עריכת הבחנות וחידוד תובנות, וקריאה וכתיבה של חומרים הקשורים לתחום הנחקר. לדבריו, “השאלה המרכזית במחקר הנוכחי היא אם אפשר להתניע מחדש ליברליזם באופן שמפנים את הביקורות ומתמודד עמן, ונושא ההסכמה הוא דוגמה לכך. הליברליזם איבד מעט מיוקרתו בגלל הביקורות מימין ומשמאל וצריך לעורר אותו מחדש. ליברליזם רציני צריך להיות מחובר למציאות, לאקטיביזם ולהפגנות, בעל חזון ברור וקשב זהיר לביקורות ולבעיות. ככזה, הוא לא יכול להיות ניטרלי מבחינה פוליטית”.

אחת מסוגיות המחקר האחרון הייתה הסכמה תחת כפייה. הדוגמאות שנידונו היו למשל שודד שמאיים על אדם בסכין שייתן לו את רכושו (כגון ארנק וטלפון) וזה מסכים מחוסר ברירה, לעומת הסכמה של אדם לשלם לשומר ראש שישמור עליו מפני צד שלישי שמאיים עליו. “בשני המקרים קיימת כפייה, אבל היא שונה. מתי היא פוסלת הסכמה ומתי לא – את זאת בחנו במחקר האחרון; בעת שוד מתקיים איום שבו האדם צריך להסכים למסור את הרכוש או להסתכן בפגיעה גופנית. אבל יש לו זכות גם להגן על גופו וגם על רכושו. לכן כשהוא מסכים לוותר על רכושו, הוא מוותר על זכויותיו מחוסר ברירה, תחת כפייה.