לפצח את הקשר בין הגוף לנפש
מחקר חדש מראה כי הפעלה של רשתות נוירונים שונות במוח משפיעה על היכולת של הגוף להתמודד עם אתגרים כמו זיהום או גידול סרטני
אוניברסיטת תל אביב|הפקולטה למדעי החיים
החיים עצמם:
פרופ' אסיה רולס חיה בתל אביב עם שני ילדיה.
המצב הנפשי שלנו יכול להשפיע באופן ישיר על בריאותנו. השפעה זו באה לידי ביטוי באפקט הפלצבו המפורסם – שבו צריכה של חומר שאנחנו מאמינים שיכול לשפר את בריאותנו מספיקה כדי לשנות לטובה מדדים פיזיולוגיים משמעותיים, במחקרים אפידמיולוגיים וגם בסיפורים אישיים חוזרים ונשנים על מי שלאחר שסיימו פרויקט גדול או תקופה לחוצה פתאום נפלו למשכב.
קבוצת המחקר של פרופ’ אסיה רולס מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב מפענחת כיצד תהליכים נפשיים משפיעים על פעילות מערכת החיסון בגוף. מחקר קודם אותו הובילה פרופ’ רולס הראה שהמוח משמר “זיכרונות” של מחלות שהיו, ויכול לייצר מחדש את המחלה. “זיהינו אילו נוירונים פעילים בזמן מחלה – דלקת מעיים כרונית במקרה שבחנו – והראנו כי הפעלה מחדש של הנוירונים לבדה גורמת להתלקחות של הדלקת במעיים”.
מה השאלה?
כיצד רשתות נוירונים במערכת התגמול במוח משפיעות על הפעילות של מערכת החיסון באיברים שונים? האם ניתן להשפיע על המוח כדי לשפר את התגובה למחלות?
מחקר חדש בהובלתה, שנתמך על ידי הקרן הלאומית למדע, מתמקד בהשפעת מערכת התגמול במוח על היכולת של מערכת החיסון בגוף להתמודד עם אתגרים ובוחן כיצד הפעלה של רשתות נוירונים שונות גורמת לשינויים באיברים ספציפיים. “הנחת העבודה שלנו היא שכשיש מטרה ומוטיבציה, אנחנו מגייסים את משאבי הגוף לממש את המטרה, כולל את מערכת החיסון שלנו”, מסבירה פרופ’ רולס. “המטרה שלנו להבין איך אותה מערכת תגמול יוצרת תגובות חיסוניות שונות בהתאם לאתגר עמו מתמודדים”.
מערכת התגמול במוח היא מכלול רשתות הנוירונים מפרישי הדופמין שקשורות בפעילויות הכוללות ציפייה חיובית ומוטיבציה וביצירה של תחושות הנאה ועונג. הפעלה של נוירונים אלה מקרינה לאזורים שונים במוח. “יש כיום הבנה אנטומית של הקישוריות הזו, ויש הבנה מסוימת כיצד היא משפיעה על התנהגויות שונות “, מסבירה פרופ’ רולס. “במחקר אנחנו שואפים להבין איך רכיבים שונים במערכת התגמול משפיעים באופן שונה על התגובה החיסונית”.
לצורך כך, פרופ’ רולס ושאר החוקרים בקבוצתה עורכים מניפולציות גנטיות בעכברים שמאפשרות להם להפעיל רשתות ספציפיות במוח. “אנו מבטאים בתאי עצב מסוימים המקשרים בין שני אזורים במערכת התגמול קולטן שמגיב לחומר אותו אני מזריקה כדי להפעיל את הקשר ביניהם”, היא מסבירה. לאחר מכן, היא ושותפיה למחקר בוחנים אם ההפעלה של רשת ספציפית גרמה לשינוי בפעילות של מערכת החיסון, ואם כן, היכן השינוי מתמקד.
“ראינו שאם עושים הפעלה ממוקדת של נוירוני דופמין במערכת התגמול בעכברים, מקבלים תגובה שונה של מערכת החיסון בהתמודדות עם אתגרים כמו גידול סרטני, זיהומים חיידקיים או התקפי לב”, מפרטת רולס. “בכל אחד מהמקרים האלה, האופן שבו מערכת החיסון הופעלה היה שונה, במובן של לאן הלך העצבוב: פעם אחת ההשפעה על מערכת החיסון התמקדה בכבד, פעם במח העצם, פעם בטחול. יש למוח יכולת לדעת מה קורה לגוף ולהפעיל מטרות שונות”.
כדי להשלים את המחקר בעכברים, פרופ’ רולס ושותפיה נעזרים בבדיקות fMRI, שמאפשרות לעקוב אחר שינויים בפעילות המוחית, על מנת לראות מה קורה לאותן רשתות נוירונים בבני אדם בזמן מחלה. בשיתוף פעולה עם פרופ’ תלמה הנדלר מאוניברסיטת תל אביב, היא החלה גם מחקר ראשוני שבוחן את האפשרות לשנות את הפעילות ברשתות נוירונים ספציפיים בעזרת ביו-פידבק מונחה fMRI – כלומר שימוש במכשיר הסריקה המוחית לזיהוי דפוסי מחשבה שמפעילים את הרשתות הרצויות ולעודד אותם.
“אני מתמקדת במחקר בסיסי, בניסיון להבין את מהות הקשר בין הנפשי לפיזי – איך מצבים נפשיים שונים משפיעים על היכולת שלנו להתמודד עם מחלות. כשנבין מהן הרשתות המעורבות בהפעלה של מערכת החיסון באופן ספציפי באיברים מסוימים, נוכל לעשות עליהן מניפולציות כדי לשפר את התגובה החיסונית באופן ממוקד. יש היום כלים רבים שמסוגלים להשפיע על פעילות מערכת העצבים מבחוץ, למשל בעזרת גרייה מגנטית למוח. אולי באופן זה ניתן יהיה לשפר את ההתמודדות עם מחלות”, היא מסכמת.