אוניברסיטת בר-אילן|המחלקה לפסיכולוגיה
"אני גרה בעוטף עזה, וכשהגשתי לקרן הלאומית למדע את בקשת התמיכה במחקר שלי הייתי מפונה. הצטרכתי לכתוב על מצב רוח חיובי, כשאני עצמי לא הייתי במצב הרוח הכי חיובי – בלשון המעטה".
כשאנחנו חושבים על דיכאון קליני, אנחנו חושבים על רגשות שליליים. אנחנו מדמיינים אדם השוכב במיטתו, ואינו רואה טעם לקום כי העולם כולו נראה לו רע וקודר. אבל ד”ר שמרית דכס-יחיא מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן טוענת שהרגשות החיוביים משחקים תפקיד לא פחות חשוב ביצירת מעגל הקסמים האכזרי של הדיכאון הקליני.
“רוב המחקר שעסק בדיכאון התרכז ברגשות שליליים, כי זה הכי מתבקש”, אומרת ד”ר דכס-יחיא. “אבל בעבודה הקלינית, שמתי לב שאנשים הסובלים מדיכאון ומגיעים לקליניקה לא מחפשים להפחית את הרגשות השליליים אלא להעצים את החיוביים – ליהנות יותר, להרגיש יותר חיוניים, להגביר את הקשרים עם העולם. הנדבך המרכזי הזה יחסית נעלם מהעין המחקרית”.
לדברי ד”ר דכס-יחיא, אחת הסיבות להטיה המחקרית הזאת נובעת מהאופן שבו פסיכולוגים מודדים רגשות.
“מאחר שהם מסתמכים על דיווח עצמי, מחקרים על רגשות מתמקדים לרוב בעוצמה – כמה אתה מרגיש רע, כמה אתה מרגיש שמח – ומתעלמים ממשך ההרגשה. יכול להיות שאני ארגיש טוב כשאני אצא לקפה עם חברה, אבל ההרגשה הטובה הזאת תתפוגג מהר, ואילו הרגש השלילי יישאר איתי זמן רב. אלא שמדידת משך הרגשות דורשת מדידות חוזרות. אנחנו רוצים למדוד את הדינמיקה של הרגש, מתי הרגש החיובי נמחק והנבדק חוזר למצב הבסיס שלו, ואצל אנשים דיכאוניים זה יכול לקרות ממש תוך כמה רגעים. קשה למדוד דינמיות כזאת בדיווח עצמי. מה נעשה כחוקרים, נשאל את הנבדק איך הוא מרגיש, ואחרי דקה איך הוא מרגיש עכשיו?”.
יתרה מכך, המחקר הקיים על רגשות חיוביים מצביע על כך שהם מופיעים בשלוש נקודות זמן: בציפייה למשהו טוב שיקרה, בחוויה הטובה עצמה וברגשות החיוביים שהזיכרון של החוויה מעורר בנו בדיעבד.
“עצם הציפייה שלנו לצאת לחופשה בתאילנד מעוררת בנו מצב רוח טוב. אחר כך יש את החוויה עצמה – כשאנחנו נמצאים בחופשה בתאילנד. ולבסוף יש את מה שנשאר מהחוויה, את משך ההרגשה החיובית שאנחנו חוזרים איתה. המחקר מראה שאנשים הסובלים מדיכאון לרוב נהנים לא פחות מאנשים שאינם סובלים מדיכאון. כשאנחנו מציגים להם סרטון משעשע במעבדה, הם משתעשעים לא פחות – אבל החוויה המהנה לא גורמת לדיכאוניים לצפות לחוויה הבאה. ואחר כך בזיכרון הם ‘מפסידים’ את ההנאה שבהיזכרות בחוויה. כך נוצר היזון חוזר שלילי: למרות שהם נהנו לצפות בסרטון, לצאת לחופשה או לפגוש את החברה לקפה, הם לא מצפים לחוויה הבאה, ולכן הם פחות ופחות נוטים ליזום אותה, מה שמוביל להיעדר הולך וגדל של רגשות חיוביים בחייהם. אני מבקשת לטעון שיש משהו בחוויה שלא הופך אצל הסובלים מדיכאון לייצוג מנטלי שאפשר לבנות באמצעותו את הציפייה לחוויה הבאה”.
למרות שהחוויות שלה כמטפלת עזרו לה לגבש את המחקר, המחקר של ד”ר דכס-יחיא הוא מחקר כמותני – והוא עתיד לכלול בין 150 ל-200 נבדקים.
באדיבות ד”ר שמרית דכס-יחיא
“כדי לנטר את משך הזמן של חוויות חיוביות, אנחנו משתמשים ב-ecological momentary assessment. פעם היה ‘מחקר יומן’, שבמסגרתו הנבדק היה צריך לכתוב בסוף היום על מה שאירע לו ועל מה שהוא הרגיש במהלך היום. כיום טלפונים חכמים מאפשרים לנו לנטר את הנבדקים כמה פעמים במהלך היום, באמצעות משלוח הודעות טקסט. באופן הזה אנחנו דוגמים את הנבדק שלנו גם בציפייה לאירוע החיובי, גם בתוך החוויה עצמה וגם אחריה, ומנסים להבין את הקשר בין נקודות הזמן השונות. אך כדי לא להסתמך על דיווח עצמי, למחקר יהיה גם מרכיב מעבדתי. במעבדה אנחנו יכולים למדוד את משך הרגשות החיוביים בצורה טובה ומדויקת יותר, למשל דרך מדדים פיזיולוגיים. בהמשך נבדוק גם התערבות, כלומר דרכים לחזק את הייצוג של החוויה החיובית באמצעות savoring, או התענגות. למשל, נבקש מהנבדקים להתחבר לרגשות החיוביים שהחוויה מעוררת בהם ולשתף בהם חברים ומשפחה, במטרה לבדוק אם ההתענגות הזאת תשפר את היכולת שלהם לייצב ייצוג מנטלי חיובי, שתיצור ציפייה חיובית לקראת החוויה החיובית הבאה – ותיצור מעגל קסמים חיובי”.