לשכנע את המסוכסכים
פרופ׳ דניאל בר-טל סבור שאפשר לשנות את עמדותיהם הפוליטיות של אנשים בתנאים של סכסוך דמים מתמשך, ובפרט אנשים בעלי עמדות נציות קיצוניות
אוניברסיטת תל אביב|בית הספר לחינוך
החיים עצמם:
פרופ׳ בר-טל הוא בן הדור השני לשואה. לאמו – אשה משכילה, רחבת אופקים ובעלת תפיסת עולם הומנית ומוסרית – היתה השפעה אינטלקטואלית עמוקה על התפתחותו. השואה היתה נושא לשיחות ולדיונים רבים בבית. לדבריו, אין ספק שבעקבות זאת הוא בחר במסלול מחקרי שבמסגרתו הוא מחפש את הסיבות לרוע ולהימשכותם של סכסוכי דמים קשים.
פרופ׳ דניאל בר-טל מאוניברסיטת תל אביב הקדיש למעלה משלושה עשורים כדי לענות על שאלה אחת גדולה: כיצד אפשר לשנות את עמדותיהם של אנשים שחיים בתנאים של סכסוך דמים מתמשך? בתחילת הדרך, מחקריו התמקדו במיפוי של גורמים שמתפקדים כחסמים לשינוי עמדות בסכסוכים. שאלות המחקר שהעסיקו אותו היו בין היתר: מהם החסמים הללו? מה טבעם? איך הם עובדים בפועל ומה המנגנונים שבבסיסם? האם הם אוניברסליים ונמצאים בסכסוכים אחרים? וכמובן איך אפשר להתגבר עליהם?
מה השאלה?
איך אפשר לשנות עמדות של ציבור בתנאים של סכסוך דמים מתמשך?
בשלב מוקדם של עבודתו המחקרית, התמקד פרופ׳ בר-טל בתכנים של נרטיבים שמתפתחים בחברה כדי למלא את הצרכים הבסיסיים של בני החברה בתנאים של סכסוך מתמשך. זאת, מכיוון שתנאי חיים בסכסוך דמים ממושך גורמים לפגיעות קשות בצרכים הפסיכולוגיים של בני החברה. הנרטיבים שזיהה עוזרים להם לא רק לחיות בתנאים של חסך אלא גם לעמוד באתגרים שמעמיד הסכסוך.
פרופ׳ בר-טל זיהה שני נרטיבים מרכזיים שמתפתחים בחברה. הנרטיב הראשון עוסק באתוס של סכסוך, ותפקידו בראש ובראשונה להאיר את המציאות הפוליטית והחברתית ולהעניק לו פשר ומשמעות. הנרטיב השני, לעומת זאת, מסביר איך הגענו עד הלום; פניו לעבר, ומטרתו להסביר איך התפתח הסכסוך ומדוע הוא נמשך כל כך הרבה שנים.
על בסיס מעקב אחר תהליכי סכסוכים – בעיקר אחר הסכסוך הישראלי-פלסטיני – קריאה על ההיסטוריה שלהם וקריאה של פרסומים במדעי החברה על סכסוכים, מצא פרופ׳ בר-טל שבכל הסכסוכים יש נושאים שחוזרים על עצמם בתוך הנרטיבים: צדקת הדרך בניהול הסכסוך, תחושת חוסר ביטחון ואיום קיומי, דה-הומניזציה של האויב, האדרה של קבוצת ההשתייכות, תפיסת עצמית כקורבן בלבדי של הסכסוך, פטריוטיזם, אחדות, והתמה האחרונה: ״אנחנו אוהבי שלום והם סרבני שלום״. הנושא האחרון מתייחס לשלום באופן אידאלי, אמורפי וחסר קונקרטיות. נושאים אלה מתחברים לנרטיב שלם ומהווים יסודות של תרבות הסכסוך שמתפתחת בחברות מעורבות בסכסוך דמים במשך שנים רבות.
בהמשך פרופ׳ החל בר-טל לחקור את הנרטיבים האלה באופן שיטתי. מחקר שיא שביצע עם פרופ׳ עמירם רביב וד״ר רינת אברמוביץ התבסס על ראיונות עומק של 98 מבוגרים. בראיונות האלה בלטו שמונת הנושאים בבירור. אולם, המחקרים הרבים חשפו גם את הדרכים שבהן מוסדות החברה (מערכת החינוך, ערוצי התקשורת, מנהיגים, מוצרי תרבות, טקסים ועוד) מנחילים את הנרטיבים האלה לחבריה מגיל צעיר ביותר – כבר בגן הילדים.
אחרי זיהוי החסמים שמונעים פתרון של שלום, פנה פרופ׳ בר-טל לשאלת פיתוחן של התערבויות שיכולות לשנות את הנרטיבים הדומיננטיים, וכך גם את העמדות כלפי הסכסוך שיכולות להביא לפתרון סכסוכים בדרכי שלום. זוהי שאלה שמעסיקה אותו עד היום: כיצד משנים עמדות נציות שמעודדות את המשך סכסוך?
במחקר ראשון שערך פרופ’ בר-טל לפני מספר שנים יחד עם בועז המאירי ופרופ׳ ערן הלפרין, פיתחו המדענים מודל חדשני שבבסיסו טכניקה של מחשבה פרדוקסלית. הרעיון הוא להציג למשתתפים מסרים אבסורדיים שמעודדים את המשך הסכסוך בהיותו פונקציונלי לחברה. זוהי טכניקה שמגיעה מעולם הטיפול ההתנהגותי; אם, למשל, אדם מפחד מנחשים, המטפל יבקש להביא דוגמאות לחיות ״מפחידות״ יותר באופן שאמור להקהות את תחושת הפחד מנחשים. במחקרים שבהם נבדקה הההתערבות, בוצעוו “תרגילים” דומים: למשל, למרואיינים הוצגו מסרים אבסורדיים לפיהם הסכסוך מאפשר לישראל לייצר גיבורים או להראות מוסריות.
באופן מפתיע, דווקא אנשים בעלי עמדות ודעות קיצוניות שינו את עמדותיהם בעקבות קריאת המסרים האלה. במחקרים שבוצעו נמצא שהמנגנון אשר תיווך את השינוי הוא איום על זהותו האישית והקולקטיבית של הנחשף למסר. בעקבות האיום הזה, אנשים ממתנים את עמדותיהם כיוון שהם לא רוצים להיחשב כתימהוניים. ״זה עבד פעם אחר פעם״, מספר פרופ׳ בר-טל. “המרואיינים קולטים את האבסורד, מופתעים מהאבסורד שבדבר, ושואלים את עצמם – אני באמת כזה? התשובה היא לא, והם ממתנים את עמדותיהם בהתאם״.
פרופ׳ בר-טל מתחיל כעת פרויקט מחקר חדש בשותפות עם דוקטורנטים שלו לשעבר – ד״ר נמרוד רוזלר מאוניברסיטת תל אביב, ד״ר בועז המאירי מאוניברסיטת תל אביב וד״ר קרן שרביט מאוניברסיטת חיפה. המחקר, הנתמך בידי הקרן הלאומית למדע, מפתח מודל חדש לשינוי עמדות, כהמשך למחקריו קודמים. במובן מסוים המודל החדש פועל בדרך הפוכה מזו של המודל הקודם, בכך שמטרתו לייצר נורמליזציה והאנשה של עמדות המרואיינים. ״אנשים נציים עושים דה-הומניזציה לאויב באמצעות התמות השונות שזיהינו. ההתערבות שפיתחנו מראה למשתתפים שהנרטיבים האלה מופיעים בכל הסכסוכים״, מסביר פרופ׳ בר-טל; ״הופעתם היא נורמלית לנוכח התנאים הקשים שבהם חיים עמים בסכסוך, והנרטיבים האלה ממלאים צרכים ראשוניים של בני האנוש, כמו ביטחון, דימוי עצמי וודאות״. דווקא הנורמליזציה של העמדות הנציות והצגתן כחוצות-סכסוכים ולא בלעדיות לסכסוך המקומי, מאפשרת לאנשים למתן את עמדותיהם. הם לומדים שהיו עמים שמצאו נרטיבים אחרים למלא את הצרכים ולהגיע למשא ומתן עם האויב של אתמול מתוך אמון והצליחו להגיע לפתרון בדרכי שלום כמו בצפון אירלנד, חבל הבסקים או במלחמת אלג’יר. בניגוד למודל הקודם, במודל זה מי שמושפעים בעיקר הם בעלי עמדות נציות מתונות. המחקר רק בתחילת דרכו, ולכן יידרש עוד זמן כדי לקבל תמונה מלאה על יעילותה של ההתערבות החדשה.