מבט על קהילת הרופאים הערבים בפלשתינה המנדטורית

החוקרים בודקים מאיפה הגיעו הרופאים הללו, היכן התחנכו, מה היו היחסים שלהם עם רשויות המנדט, מה היו יחסיהם עם הרופאים היהודים ועם הפציינטים שלהם – ומה קרה להם ב-1948 (רק כעשרה מהם נותרו בגבולות מדינת ישראל אחרי המלחמה).

הרופאים הערבית בתקופת המנדט למדו רפואה מחוץ לגבולות הארץ. ״יש פה קהילה מיוחדת של רופאים שלא יכלו ללמוד בארצם – לא היה בית ספר לרפואה בארץ עד 1949״, אומרת פרופ׳ קוזמא; ״למי שהתעניין בלימודי רפואה הייתה אפשרות ללמוד באיסטנבול, או בקהיר, או באוניברסיטה האמריקאית בביירות, שבה למדו רוב הרופאים הפלסטינים בתקופה זו.  זו  קהילה שכללה, מלכתחילה, אנשים שהוכשרו בחו״ל ולכן היו מקושרים אזורית ועולמית״. רוב הרופאים הגיעו מרקע עירוני משכיל, לעתים בוגרי החינוך הנוצרי-מיסיונרי. בתחילת המנדט רובם הגיעו מהמשפחות הוותיקות של ירושלים, יפו ושכם ומאוחר יותר הרקע החברתי הלך והתגוון.

הרופאים הערבים התרכזו בערים ומיעטו להגיע לכפרים, שם נעזרו בני האוכלוסייה המקומית בשירותיה של הרפואה המסורתית או שנדדו ברגל לרופאים בערים הקרובות – לפעמים במרחק כמה ימי הליכה. חלק מהרופאים היהודים שהיגרו מגרמניה החלו לשרת את האוכלוסיות הללו, למורת רוחם של עמיתיהם הערבים.

נקודת מפנה חשובה לקהילת הרופאים בפלשתינה / ארץ ישראל,  הייתה עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, שהובילה להגירה משמעותית של יהודים לארץ ישראל. אם בתחילת המנדט היו בארץ 200 רופאים ערבים לצד 400 רופאים יהודים, הרי שהחל מ-1933 הגיעו כ- 2,000 רופאים יהודים ושינו את המאזן הזה. הרופאים הערבים הפכו למיעוט קטן יחסית במקצועם. כתוצאה, המתחים הלאומיים שעיצבו את יחסיהם עם היהודים, על רקע עליית התנועה הציונית ונוכחותה הגוברת מאז ראשית המאה, החריפו משמעותית. ״החלה להיווצר תחרות כלכלית מול הרופאים היהודים”, אומרת פרופ’ קוזמא, “השוק הוצף – והיהודים החלו להגיע גם לקהילות הכפריות הערביות״.

לדברי ד״ר פורס: ״מחקר על קהילה מקצועית, דוגמת קהילת הרופאים, מעניין בין היתר מכיוון שהוא חושף תובנות חדשות על החברה הפלסטינית בתקופת המנדט. מדובר בסוציולוגיה של ידע וכן בהבנה טובה יותר של הקשר בין ידע, מעמד וכוח. דרך ההיסטוריה של הרפואה, אנחנו עוזרים למפות את הדרך שבה האירועים שהתחוללו בפלסטין בתקופה זו, קשורים  לתהליכים אזוריים שקרו במקביל; איך הם משקפים את השינויים והתמורות המרחיקות לכת שהתחוללו בעשורים האחרונים של התקופה העות’מאנית, ולאחר מכן בתקופת המנדט״. אחת מן התמורות הללו נוגעת לעליית מעמד הביניים העירוני שמביט קדימה אל כינונה האפשרי של מדינה ערבית-פלסטינית, ובתוך כך מודאג מההתפתחויות בכפרים.