מחפשים דרך לפיוס
כשמדובר בזכרון השואה, סטודנטים גרמנים מעדיפים גירויים מופשטים יותר (כגון טקסטים) וסטודנטים יהודים מעדיפים גירויים קונקרטיים יותר (כגון תמונות)
אוניברסיטת תל אביב|בית הספר למדעי הפסיכולוגיה
החיים עצמם:
פרופ’ נורית שנבל, נשואה + 2, מתגוררת בהרצליה. בזמנה הפנוי אוהבת להאזין למוזיקה, לרקוד ולקרוא כמה שיותר (“קוראת את כל הז’אנרים האפשריים”).
מה גורם לסכסוכים בין אינדיבידואלים וקבוצות וכיצד ניתן לעזור להם להתפייס? פסיכולוגיה חברתית היא תחום שחוקר השפעה של קבוצות חברתיות על הפרט, מחשבותיו, הרגשותיו והתנהגותו. אחד מנושאי המחקר בתחום זה, הוא פיוס – יישוב סכסוכים וקונפליקטים – בין אינדיבידואלים וכן בין קבוצות. “המחקר בפסיכולוגיה טוען כי במקביל למאבק של אינדיבידואלים וקבוצות על דברים מוחשיים – למשל טריטוריה, רכוש וכספים – מתחת לפני השטח מתקיים ביניהם גם מאבק על משאבים רגשיים. לדוגמה, מי הצד הטוב ומי הרע בסכסוך”, אומרת פרופ’ נורית שנבל מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
מה השאלה?
כיצד אפשר לספק את הצרכים הנפשיים של פוגעים ונפגעים, וכך לקרב אפשרות של פיוס?
מחקריה של פרופ’ שנבל עוסקים בין השאר במודל הפיוס מבוסס הצרכים, שלפיו הצדדים לקונפליקט זקוקים למשאבים רגשיים שונים: הצד הנפגע זקוק להעצמה, כלומר להרגשה שהוא חשוב, בעל ערך ושולט במצב, ואילו הצד הפוגע חש איום על זהותו המוסרית ולכן זקוק לקבלה מוסרית-חברתית. נמצא כי סיפוק הצרכים הרגשיים השונים של הפוגעים והנפגעים וקהילותיהם מגביר את נכונותם להתפייס ומסייע לאיחוי הקרע ביניהם. לדברי פרופ’ שנבל, “כאשר הפוגעים מספקים את הצורך של הנפגעים בהעצמה, למשל מתנצלים בפניהם ומכירים בערכם, והנפגעים מספקים את הצורך של הפוגעים בקבלה מוסרית, למשל סולחים להם ומביעים אמפתיה למצוקתם, שני הצדדים מרגישים ביטחון בזהותם. כך, הנפגעים משקמים את תחושת הכבוד והשליטה שלהם והפוגעים משקמים את הדימוי המוסרי שלהם ואינם חוששים מנידוי, ושני הצדדים נכונים יותר לדיאלוג ופיוס”.
באחד מניסוייהם האחרונים, שזכה במענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, ביקשו פרופ’ שנבל וצוותה לבדוק אם הצרכים הרגשיים של פוגעים ונפגעים מיתרגמים להעדפות ייצוגיות שונות. כלומר, לבחון את ההשערה שלפיה, בהצגת אירוע הפגיעה ובדיאלוג ביניהם, פוגעים מעדיפים ייצוגים מופשטים (כגון עובדות כלליות, סקירות היסטוריות, יותר טקסטים ופחות תמונות) ונפגעים מעדיפים ייצוגים קונקרטיים (כגון עדויות אישיות, יותר תמונות ופחות טקסטים). בדרך זו הפוגעים מרחיקים מעצמם את האירוע ואת האיום המוסרי ואילו הנפגעים מקרבים אותו. הייצוגים הקונקרטיים מעוררים רגשות חזקים יותר, מה שמגביר את הסיכוי שהפוגעים יודו בחוב המוסרי שלהם ויעצים את הנפגעים. השערה זו מתבססת על תיאוריית רמת ההבניה, שלפיה אירוע שמיוצג ברמת הבניה (צורת חשיבה) מופשטת נתפס כרחוק פסיכולוגית (מבחינת זמן, גיאוגרפיה, חברתית או היפותטית), ואירוע שמיוצג ברמת הבניה קונקרטית נתפס אוטומטית כקרוב פסיכולוגית.
הנבדקים באחת מקבוצות הניסוי היו סטודנטים גרמנים ויהודים. הם התבקשו לציין בשאלונים (המזכירים מבחן אמריקאי) אילו דימויים לדעתם כדאי להציג בשקופיות בדיונים על השואה שיתקיימו בתוכניות חילופי סטודנטים בין ישראל לגרמניה. נמצא כי הגרמנים העדיפו יותר ייצוגים מופשטים (למשל טקסטואליים) והיהודים העדיפו יותר ייצוגיים חזותיים. כך למשל, הגרמנים העדיפו שאושוויץ, צלב קרס וטלאי צהוב יוצגו בכיתובים והיהודים העדיפו שיוצגו בתמונות.
בהמשך ביקשו החוקרים לשלול את האפשרות שההעדפה לייצוגים מופשטים או קונקרטיים נובעת מהבדלי תרבות. לכן ביקשו מהנבדקים לבחור כיצד לייצג, אם במלל או בתמונות, גירויים שקשורים לרצח העם ברואנדה (כגון קברי אחים ומצ’טות). במקרה זה לא נמצאו הבדלים בין יהודים לגרמנים. כלומר, השוני בהעדפות הייצוגיות של הנבדקים התבטא בהקשר של השואה בלבד ולא באירועים אחרים שבהם הם לא הפוגעים או הנפגעים.
החוקרים בדקו גם נכונות לפיוס עם הצד הפוגע בהתאם להעדפתו לייצוג קונקרטי או מופשט. ההשערה הייתה שחברי קבוצות נפגעות יעדיפו להתפייס עם חברי קבוצות פוגעות בעלי העדפות דומות לשלהם. הסטודנטים היהודים נשאלו בשאלונים עם מי מהם יהיה להם קל יותר לשוחח ולהתפייס – עם סטודנטים גרמנים שבחרו בייצוגים קונקרטיים של השואה או כאלו שבחרו בייצוגים מופשטים – ונמצא כי הם העדיפו סטודנטים גרמנים שבחרו ייצוגים קונקרטיים. במקביל, סטודנטים גרמנים האמינו שיהיה להם קל יותר לשוחח ולהתפייס עם סטודנטים יהודים שבחרו בייצוגים מופשטים.
קבוצות נוספות שנחקרו היו טבעונים ואוכלי בשר ויהודים וערבים (שהתייחסו לאירועים כמו טבח מעלה עקרבים או טבח כפר קאסם), ודפוסי הממצאים שהתקבלו היו דומים לאלו של היהודים והגרמנים.
“ממצאים אלה מעידים שכאשר מנסים ליצור דיאלוג בין חברי קבוצות של פוגעים ונפגעים (למשל בני נוער וסטודנטים) – חשוב להיות מודעים לשוני בין ההעדפות הייצוגיות שלהם, להתריע ולהסביר עליו, כדי להבין את צרכיהם השונים ולהפחית מתחים. ברוב המקרים, וגם במקרה של ישראל-גרמניה, שני הצדדים מעוניינים בתיקון וריפוי וביחסים טובים, כדי להיאבק יחד באנטישמיות ובגזענות ולקדם ערכים דמוקרטיים. כלומר, האינטרס של שני הצדדים הוא להגיע לפיוס”, מסכמת פרופ’ שנבל.