מחשבות על אוכל

עד כה בחן הצוות 50 נערות עם אנורקסיה בנות 18-12. הן מילאו שאלונים (שבין השאר בוחנים תסמינים, דיכאון, חרדה ו-OCD – הפרעה טורדנית כפייתית, עברו אבחון פסיכיאטרי והערכת מנת משכל. בנוסף, כדי לבדוק את שאלת המחקר המרכזית, התבקשו הנערות לבצע כמה מטלות התנהגותיות. אחת מהן הייתה משחק מחשב שבו הוצגו להן תמונות של אוכל וחפצים והן התבקשו לסווגם לקבוצות (אוכל או חפצים), מהר ככל הניתן בלחיצה על המקלדת. בנוסף נאמר להן לא ללחוץ על המקלדת כאשר יופיע סימן של מסגרת אדומה, כלומר לעצור את תגובתן. “כך למשל, כאשר הופיעה תמונה של המבורגר ומיד אחריה מסגרת אדומה, יכולנו לבדוק כמה זמן לקח להן לעצור את תגובתן, כלומר את עוצמת המערכת הקוגניטיבית המדוברת. בתוך כך גם הפעלנו אצלן רגש שלילי, שידוע כמעצים תסמיני הפרעות אכילה. כך למשל, הצגנו להן תמונה של ילד בוכה וביקשנו לבדוק כיצד היא משפיעה על עצירת התגובה לגירוי האוכל. אנו משערים שחוויית רגש שלילי גורמת לפעולת יתר של המערכת הקוגניטיבית בעת חשיפה לגירויי אוכל”, מסביר פרופ’ ויינבך.

במטלה נוספת ביקשו החוקרים לבדוק גמישות קוגניטיבית, כלומר את היכולת לעבור ממטלה אחת לאחרת. לדברי פרופ’ ויינבך, “מבחינה קלינית ידוע כי באנורקסיה קיימת נוקשות קוגניטיבית, מחשבתית, אבל העדויות המחקריות שתומכות בכך אינן חד-משמעיות. רצינו לחשוף את הנוקשות הזאת, בעיקר בהקשר של אוכל ורגש שלילי”.

הנערות התבקשו לומר אם התמונה שמוצגת להן על המסך כוללת אוכל מתוק או מלוח (משימת אוכל) ומה צבע המסגרת שלה, ירוק או כחול (משימה ניטרלית). לפני כן רמזו להן למה להתייחס בכל פעם – לאוכל או למסגרת – וזמני התגובה שלהן נמדדו. במקביל, גם הפעם הוצגו להן תמונות שמעוררות רגש שלילי. החוקרים גילו כי כאשר הנערות חוו רגש שלילי היה להן הרבה יותר קשה להתנתק ממטלת האוכל ולעבור למטלת המסגרת ולהפך, זמני התגובה שלהן התארכו והן שגו יותר בתשובותיהן. “ממצא זה מעיד על סוג של קיבעון, בייחוד בעת חוויית רגש שלילי וחשיפה לאוכל. הנערות נדרשו להפסיק מטלה אחת ולעבור לאחרת והתקשו לעשות זאת”, אומר פרופ’ ויינבך.

מחקר זה עשוי להעיד כי הטיפול באנורקסיה מצריך גם הדרכה פסיכו-חינוכית: “צריך להסביר למטופלות, להורים ולצוות שאנורקסיה מושפעת ממערכת קוגניטיבית שתורמת להרעבה עצמית ונוקשות חשיבתית בהקשר של אוכל. ברגע שנערות עם אנורקסיה נחשפות לאוכל, תגובתן נעצרת אוטומטית, בייחוד בעת רגש שלילי. בנוסף הן לוקות בנוקשות שמקשה עליהן לעבור מחשיבה על אוכל לחשיבה על נושאים הסתגלותיים יותר. העיסוק המוגבר באוכל יכול להיות גם אובססיבי, למשל עודף תשומת לב לפרטים כגון ספירת קלוריות. ולכן כמובן אסור להאשימן במצב. מבחינה טיפולית, צריך למצוא דרכים להגמשת המערכת הקוגניטיבית שתורמת להפרעה, למשל דרך אימון קוגניטיבי. לחלופין, ממצאי המחקר יכולים להעיד שבאמצעות לימוד אסטרטגיות לוויסות רגשות שליליים, המערכת תוגמש מאליה”, מסכם פרופ’ ויינבך.