מסע צליינות וירטואלי

פרופ’ יונתן רובין מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן הוא היסטוריון של ימי הביניים שחוקר את הטקסטים הללו יחד עם צוותו, כחלק מהעיסוק בתרבות הממלכה הצלבנית ובספרות גיאוגרפית של ימי הביניים. לדבריו, “אספנו כ-50 טקסטים לטיניים שנכתבו בתקופה הצלבנית, כלומר במאה ה-13,  ובמאה ה-12, אשר מתארים את ארץ ישראל וירושלים. אך מוקד המחקר הוא האופן שבו אנשים מתקופות מאוחרות יותר, למשל מהמאה ה-15, קראו או העתיקו, או שינו את הטקסטים הללו (לדוגמה, הוסיפו להם הערות בשוליים והדגישו שורות מסוימות). כלומר, אנחנו בוחנים כיצד הטקסטים הללו התקבלו, כיצד השתמשו בהם ובאילו דרכים התגלגלו מרגע כתיבתם ובמשך מאות שנים, עד שנת 1450 לערך (אז הומצאה מכונת הדפוס). רבים מהקוראים, העורכים והמעתיקים היו אנשי דת, ובהם כאלה שהשתתפו במסע צליינות. אך הטקסטים הגיעו גם למעגלים רחבים יותר, למשל לנזירות שהוגבלו ביציאה למסעות צליינות. כלומר, לעתים השתמשו בטקסטים הללו כמסע צליינות ‘וירטואלי’ – קריאתם עזרה לדמיין את האתרים בארץ הקודש”.

במחקר שזכה במענק מהקרן הלאומית למדע, ליקטו פרופ’ רובין וצוותו את הטקסטים מספריות ברחבי אירופה ובנו קטלוג מאורגן שלהם, מעין מאגר מידע אינטרנטי עם העתקים של רבים מהם ומידע כגון מתי נכתבו, על ידי מי והיכן. כך, מאגר זה מאפשר לחוקרים לבחון את גוף הספרות העשיר והמגוון העוסק בארץ הקודש. הוא כולל למשל עשרות כתבי יד של “תיאור ארץ הקודש”, חיבור שכתב אדם בשם בורכארד מהר ציון, חבר חשוב במסדר הדומיניקני שחי בארץ בשנות ה-80 של המאה ה-13. חיבור זה כלל מידע לא רק על הגיאוגרפיה של הארץ ועל האתרים הקדושים אלא גם על סוגיות כמו החקלאות שאפיינה אותה. רבים העתיקו וערכו מחדש את החיבור הזה בהתאם לתחומי העניין שלהם. אחד מהם היה צליין לטיני בשם יוהנס אקזול שהגיע לארץ כ-150 שנה אחרי בורכארד; בשולי החיבור הוסיף הערות, למשל כדי לתקן את מספר המדרגות שבורכארד ירד בהן כדי לבקר באתר נוצרי חשוב – כנסיית המולד בבית לחם.