מפגש עם חולה – כפעמון אזהרה
רופאים שפוגשים חולה סרטן מעי, נוטים להפנות יותר מטופלים לבדיקות לגילוי מוקדם. האם זו תגובה נכונה?
אוניברסיטת בן-גוריון|המחלקה לכלכלה
החיים עצמם:
ד”ר איתי שורץ, נשוי פלוס שלושה ילדים, גר במבשרת ציון.
כיצד הטיות קוגניטיביות משפיעות על החלטות כלכליות? מתברר שלשאלה זו, מתחום הכלכלה ההתנהגותית, יש מקום גם בעולם הרפואה. ד”ר איתי שורץ מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הוא כלכלן יישומי שמחקריו מתבססים על נתונים מקופות חולים ובתי חולים. במחקרו הכלכלי-התנהגותי האחרון – שעדיין נמשך ונעשה בשיתוף פרופ’ גבריאל חודיק מנהל מכביטק (זרוע המחקר התצפיתי של קופת החולים מכבי שירותי בריאות) ויואב גולדשטיין, דוקטורנט לכלכלה מאוניברסיטת תל אביב – ובתמיכת הקרן הלאומית למדע, נבדק כיצד רופאי משפחה נוהגים בעקבות מפגש עם מטופל שנמצא בסיכון קליני, ובמקרה הזה – חולים בסרטן המעי הגס.
מה השאלה?
מה הקשר בין רפואה לבין כלכלה התנהגותית?
סרטן המעי הגס הוא אחד מסוגי הסרטן השכיחים ביותר בישראל, ומדי שנה מאובחנים בו כ-3,000 חולים חדשים. זאת, על אף שאפשר לגלותו מוקדם בבדיקת דם סמוי בצואה ובבדיקת קולונוסקופיה. בדיקת דם סמוי בצואה כלולה בסל הבריאות ומומלץ לעשותה פעם בשנה מגיל 50 עד 74. קולונוסקופיה היא בדיקה פולשנית שבה מערכת העיכול התחתונה נבדקת באמצעות אנדוסקופ (צינור פלסטי גמיש) שבקצהו מצלמה המוחדר דרך פי הטבעת. היא נמצאת בסל הבריאות רק עבור מטופלים עם רקע משפחתי של סרטן המעי, בעלי תסמינים כגון שינויים בהרגלי היציאות ודימום רקטלי או כאלו שהתגלה אצלם דם סמוי בצואה (שנובע מהימצאות פוליפ במעי – גידול שפיר שעשוי להפוך לממאיר).
במחקרם ביקשו ד”ר שורץ ושותפיו לבדוק אם מפגש ראשון של רופא המשפחה עם חולה שאובחן לאחרונה בסרטן המעי הוא פעמון אזהרה שגורם לו להפנות יותר מטופלים לקולונוסקופיה. כלומר, מהן ההשלכות ההתנהגותיות-כלכליות של מפגש זה. לשם כך בחנו נתונים מקופת החולים מכבי שירותי בריאות על בדיקות קולונוסקופיה שנעשו במשך ארבע שנים, ועל רופאי המשפחה שהפנו אליהן. הם השוו בין הרופאים שנפגשו עם החולה מוקדם יחסית בתקופת המחקר (קבוצת הניסוי), לדוגמה ינואר 2013, לבין הרופאים שנפגשו עמו מאוחר יותר (קבוצת הביקורת), לדוגמה אפריל 2013. זאת כדי ששתי הקבוצות יהיו עד כמה שאפשר, דומות זו לזו. נמצא כי בתקופה שקדמה למפגש עם החולה, רופאי הניסוי והביקורת הפנו מטופלים לקולונוסקופיה באותה מידה. לעומת זאת בשלושת החודשים שלאחר המפגש העלו רופאי הניסוי בכ-20% את מספר ההפניות ביחס לרופאי הביקורת. עם המשך המעקב, שנפרס על פני שנה, נסגר הפער בין רופאי הניסוי לבין רופאי הביקורת.
עוד נמצא כי מקרי סרטן מעי מפתיעים יותר – למשל, בצעירים או נשים, (אשר נמצאים בסיכון נמוך יחסית), הגבירו יותר את ההפניות לקולונוסקופיה. אומר ד”ר שורץ: “מצאנו שככל שחולה הסרטן היה בסיכון נמוך למחלה, כך ההשפעה על התנהגות הרופאים הייתה חזקה יותר. לאחר שנתקלו במקרה שכזה הם שלחו יותר מטופלים לקולונוסקופיה”.
בנוסף, נבדק הקשר בין פרופיל החולה בסרטן לבין פרופיל המטופלים שנשלחו לקולונוסקופיה לאחר המפגש עמו. נמצא כי אם הם דומים מבחינת מין וגיל – עולה הסיכוי להפניה לקולונוסקופיה. כך למשל, אם הרופא נפגש עם חולה צעירה, הסיכוי שיפנה לבדיקה מטופלת צעירה שתבוא אחריה הוא גדול יותר משל מטופל מבוגר. “התגלה שמאפייני המטופלים שהופנו לבדיקה היו מתואמים עם האירוע, מה שמרמז על מעורבות זיכרון אסוציאטיבי בתגובת הרופא”, מסביר ד”ר שורץ.
החוקרים ביקשו לבדוק עוד אם ממצאים אלו מעידים על עודף בדיקות (מה שעלול לגרום לחרדה מיותרת בקרב המטופלים ובזבוז משאבים של מערכת הבריאות), או לחלופין על חיזוק הרפואה המונעת (תזכורת לרופאים להפנות לבדיקה מטופלים בסיכון). נמצא כי העלייה במספר בדיקות הקולונוסקופיה לאחר המפגש עם חולה הסרטן לא לוותה בירידה בתוצאותיהן החיוביות (הימצאות פוליפ). כלומר, שיעור התוצאות החיוביות של הבדיקה לפני המפגש ואחריו היה דומה. ד”ר שורץ אומר ש”ייתכן שהמפגש עם החולה הזכיר לרופאים לשלוח אנשים בסיכון לקולונוסקופיה. לכאורה אין סיבה לחשוב שמפגש עם חולה סרטן יגרום תגובה כלשהי מצד רופא המשפחה, בשל ניסיונו, אבל נמצא כי הוא בכל זאת עורר תזכורת חיונית, מצילת חיים”.