מצב הרוח

“כדי להבהיר את הרציונאל מאחורי המודל הנוכחי, חשוב להבין את המונח ‘טעות ציפייה’” (Prediction Error) אומר אלון ארדמן. “ממצא מוחי מבוסס מאוד שיש לו  תימוכין רבים, ואשר ידוע כבר שנים ארוכות, הוא שמערכת התגמול במוחנו רגישה לפער בין הציפייה שלנו לבין התוצאה בפועל, ולא לתוצאה כשלעצמה. הפער הזה בין הציפייה לתוצאה משפיע על מצב הרוח שלנו. לפי המודל שלנו, אסימטריה במספר תהליכים ספציפיים עשויה להוביל ליצירה של ציפיות גבוהות או נמוכות באופן מוגזם, מה שמוביל לעלייה בכמות האכזבות או ההפתעות החיוביות שאנחנו חווים, ומשם לירידה או לעלייה במצב הרוח”.

אפשר להמחיש את הרעיון באמצעות מחקר קודם שד”ר ערן אלדר ביצע עוד בתקופה בה היה בפוסט-דוקטורט בלונדון. במחקר זה, 40 נבדקים בריאים נטלו תרופות אנטי-דיכאוניות במשך שבוע שלם וביצעו מטלה של למידה מתגמול ומעונש, ביום הראשון והשביעי לניסוי. 20 מהנבדקים קיבלו תרופה אמיתית, ו-20 קיבלו תרופת דמה (פלצבו). באמצעות מידול חישובי של המטלה, כימתו החוקרים את קצב הלמידה מהפתעות חיוביות ושליליות ביום הראשון והשביעי לניסוי.

ביום הראשון לניסוי לא נמצאו הבדלים בין שתי קבוצות הניסוי, ביום השביעי של הניסוי, לאחר השפעה ממושכת יותר של התרופה, ירד קצב הלמידה מהפתעות חיוביות בקרב קבוצת הנבדקים אשר קיבלו את התרופה האמיתית. לעומת זאת, קצב הלמידה מהפתעות שליליות באותה קבוצה עלה. “התוצאה הזו יכולה להסביר את המנגנון שבאמצעותו מובילות תרופות כאלה לשיפור במצב הרוח. קצב למידה איטי מהפתעות חיוביות, מייצר יותר הזדמנויות להיות מופתעים לטובה, וקצב למידה מהיר מהפתעות שליליות מפחית את כמות האכזבות העתידיות”, מסביר ד”ר אלדר.

במחקרם הנוכחי מנטרים החוקרים, בזמן ביצוע המטלה, גם את הפעילות הפיזיולוגית של הנבדקים באמצעות מכשיר EEG נייד אשר מקליט את הפעילות המוחית שלהם, ורצועה שמנטרת את הדופק. מכשירים אלה מאפשרים לבחון את תהליכי הלמידה לא רק ברמה ההתנהגותית, אלא גם לבחון כיצד הם מתבטאים במדדים פיזיולוגיים.  בנוסף, הנבדקים בניסוי עונדים שעון יד המודד באופן רציף את רמות התנועה ודפוסי השינה שלהם, ואף מצלמים את עצמם אחת ליום, דבר שמאפשר זיהוי של הבעות פנים וקול. מדדים אלה ישמשו בהמשך גם לפיתוח מדד אובייקטיבי משלים לדיווחי מצבי הרוח הסובייקטיביים. מדד עתידי זה עשוי להתגבר על הקושי העולה מן העובדה שאנשים שונים במידת יכולתם לתאר במדויק את מצב הרוח שלהם.

השילוב בין ידע מתחומי מדעי המוח הקוגניטיביים ופסיכיאטריה תוך שימוש בשיטות סטטיסטיות מתקדמות מאפשר הזדמנות ייחודית לכמת לאורך זמן פרמטרים ספציפיים אשר עשויים להתגלות כבעלי השפעה מכרעת על שינויים במצב הרוח במצבי בריאות וחולי. אלון ארדמן: “התקווה היא שהמחקר יוביל בעתיד לא רק לתובנות תיאורטיות חשובות, אלא גם ליישומים קליניים. אחד האתגרים בטיפול בהפרעות מצב רוח הוא הצורך במספר שבועות עד שאפשר  להעריך את מידת האפקטיביות של הטיפול התרופתי שניתן למטופל. התהליך הזה של ניסוי וטעיה עד למציאת טיפול תרופתי יעיל, הוא, לפי הניסיון, ארוך ומייסר”. החוקרים מקווים שהשיטות הייחודיות שבמחקר הזה יאפשרו – בעתיד – לנבא את מידת היעילות של טיפול תרופתי לאחר פרק זמן קצר יותר ובכך לשפר את איכות הטיפול לחולים בהפרעות מצב רוח.