נקודת המבט של האחר
מחקר: כאשר אנשים נמצאים עם אחרים באותו מצב, המחשבה שלהם פחות תלוית נקודת מבט אישית, ויותר קל להם ללמוד עקרונות כלליים ולא פרטים ספציפיים
אוניברסיטת תל אביב|בית הספר למדעי הפסיכולוגיה
החיים עצמם:
פרופ’ נירה ליברמן, עלתה מרוסיה בגיל שבע, בזוגיות עם פסיכולוג קליני (“חוקרים ועובדים יחד. יש הרבה פסיכולוגיה בבית”), אמא לשני ילדים ומתגוררת בתל אביב. בזמנה הפנוי אוהבת לקרוא, בעיקר ספרות מקצועית.
למידה היא חלק ניכר וחשוב בחיינו. מדי יום אנו רוכשים ידע, מיומנויות, ערכים והעדפות. אנחנו לומדים גם מהניסיון האישי שלנו וגם מניסיונם של אחרים (כגון בני משפחה, חברים, מורים ועמיתים), שמועבר אלינו דרך התקשורת עמם. איזו למידה מתקיימת בהתבסס על ניסיונם של אחרים והאם היא שונה מלמידה מניסיון אישי? זוהי שאלה שנשאלת בתחום הפסיכולוגיה החברתית, שבו נחקרת השפעת הזולת (יחידים וקבוצות) על מחשבותיו, הרגשותיו והתנהגותו של הפרט.
מה השאלה?
כיצד אנשים לומדים להעדיף אפשרות אחת (טובה יותר) על פני השנייה?
“רוב הלמידה שלנו נעשית דרך אינטראקציה עם אחרים ומעט מאוד למידה מתבססת על ניסיון אישי (כפי שקורה למשל בבית הספר). כאשר ההתנסות אישית וכוללת נקודת מבט חברתית – הלמידה מוכללת, רחבה ויעילה יותר ופחות תלוית פרספקטיבה. כך ניתן להשליך את המידע שנלמד במצב מסוים על מצבים אחרים ולהתאימו אליהם. למשל, ילד שנגע בתנור חם ילמד לא לגעת בו יותר. אבל אם התנסותו תהיה מלווה בהסבר: ‘תנור חם, צריך להיזהר’, הילד ילמד להיזהר מתנורים נוספים ומדברים חמים באופן כללי. דוגמה נוספת: כשמסבירים לאדם כיצד להגיע למקום מסוים, השימוש במילים ימינה ושמאלה מניח שאנו יודעים מאיזה כיוון הוא מגיע. לעומת זאת השימוש במילים צפון ודרום לא מניח זאת. כשאנחנו מתחשבים בפרספקטיבות של אחרים שעשויות להיות שונות משלנו, אנו משתמשים בהסברים שאינם תלויי פרספקטיבה”, אומרת פרופ’ נירה ליברמן, פרופסור מן המניין לפסיכולוגיה חברתית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
במחקריה עוסקת פרופ’ ליברמן במוטיבציה, קבלת החלטות וייצוג מנטאלי. היא מתמקדת באופן שבו אנשים בוחנים את סביבתם המיידית מבחינת זמן, מרחב וחברה. בנוסף היא משתפת פעולה עם פסיכולוגים קליניים (למשל בחקר קבלת החלטות ומוטיבציה אצל הלוקים בהפרעה טורדנית כפייתית – OCD).
במחקרה האחרון, שזכה במענק מהקרן הלאומית למדע, בדקו החוקרת וצוותה כיצד אנשים לומדים להעדיף אפשרות אחת (טובה יותר) על פני השנייה (ניסוי המשיק ללמידת חיזוק – נקיטת פעולה למקסום הרווח המצטבר, המתבססת על למידה מהסביבה). לשם כך גייסו כ-100 נבדקים (סטודנטים או נסיינים ממדגמים אינטרנטיים), אשר התבקשו לבחור בין שתי אפשרויות על מסך שכל אחת מהן מייצגת ערך מסוים. כך למשל התבקשו לבחור בין אפשרות א’ (לדוגמה בולים שערכם 17 נקודות) לבין אפשרות ב’ (לדוגמה בולים שערכם 15 נקודות) או בין אפשרות ג’ (לדוגמה בולים שערכם 16 נקודות) לאפשרות ד’ (לדוגמה בולים שערכם 13 נקודות). שלב למידה זה כלל שישה סבבים: בכל פעם הוצגו לנבדקים אפשרויות בעלות ערך שונה והם למדו כי אפשרות א’ עדיפה על ב’ מכיוון שהיא מקנה יותר נקודות. בשלב הבא התבקשו הנבדקים לבחור בין שילובים אחרים של אפשרויות שלא הופיעו יחדיו בשלב הלמידה – לדוגמה בין א’ ל-ג’. לשם כך היו צריכים לזכור את הערך המוחלט שלהן משלב הלמידה (כמה נקודות מקנה אפשרות א’, ב’, ג’ וכדומה).
נמצא כי לרוב, הנבדקים למדו כי כאשר א’ ו-ב’ מופיעות יחדיו, הם צריכים לבחור ב-א’ מכיוון שהיא מקנה יותר נקודות. עם זאת, הם לא זכרו כמה נקודות בדיוק. ואז בשלב הבא, כשהוצגו להם א’ מול ג’, הם לא ידעו במה לבחור כיוון שלא ידעו מה שוויין. כלומר, הנבדקים הצליחו ללמוד ערך יחסי ולא מוחלט (למידה בהקשר מסוים בלבד). אולם, כאשר הכניסו החוקרים נקודת מבט של אדם אחר – סיפרו לנבדקים שעוד נבדק משתתף בניסוי וכמה הרוויח – גילו כי הפעם הצליחו ללמוד את הערך של האפשרויות השונות (כמה נקודות הן מקנות) ולבחור טוב יותר בין כאלו שלא הוצגו יחדיו בשלב הלמידה.
בניסוי אחר נתנו החוקרים לחלק מן הנבדקים תפקיד של סוחרים ולחלקם תפקיד של אספנים. ההשערה היא שהסוחרים ילמדו את הערך המוחלט של האפשרויות טוב יותר מהאספנים.
“ניסינו להראות שכאשר אנשים יודעים שהם נמצאים עם אחרים באותו מצב – המחשבה שלהם פחות תלוית פרספקטיבה אישית או הקשר מסוים. הם מבינים שהם צריכים להצליח לתקשר את המצב ולכן לצאת מגבולות הפרספקטיבה שלהם וההקשר הספציפי שבו למדו את הדברים, ולכן לשים לב גם לערך המוחלט”, מסבירה פרופ’ ליברמן.
עוד היא מוסיפה כי “כדי לתקשר טוב יותר עם אחרים, ללמוד מניסיונם ולא ‘להתקבע’, יש לצאת מהפרספקטיבה האגוצנטרית. רוב הידע שלנו מקורו בלמידה חברתית, שהיא נרחבת יותר מלמידה אישית ומהווה חלק ניכר מההתפתחות האנושית. הנישה האבולוציונית של האדם היא למידה חברתית וכדי ללמוד מאחרים או ללמד אותם, אנחנו צריכים לאמץ את נקודת המבט של האחר. כך למשל, הורים ומורים טובים יודעים לאמץ את נקודת המבט של הילדים והתלמידים. אבל קשה לצאת מנקודת המבט האגוצנטרית או להשילה לחלוטין, זה מצריך מאמץ לא מבוטל”.