סוד ההצלחה: איכות האבן

מטרת מחקרם הנוכחי של פרופ’ גורן-ענבר וחברי צוותה, ד”ר רביד אקשטיין וד”ר צחי גולן, היא להבין באילו חומרי גלם השתמשו הקדמונים (כפי הנראה הומו ארקטוס – האדם הזקוף, שחי בתקופת הפליאולית התחתון ובתרבות האשלית), לסיתות כלי האבן באתר גשר בנות יעקב, ומה מקורם (אבני צור ובזלת לסוגיהן).

גשר בנות יעקב הוא אתר פרהיסטורי שנחפר באזור הגדה המזרחית של נהר הירדן והתגלה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. נמצאו בו ממצאים חשובים מהתרבות האשלית שגילם כ-790-690 אלף שנה. החוקרים חפרו באתר זה במשך כמה עונות ובנוסף סקרו את השטחים שסביבו (תצורות גיאולוגיות של צור וקילוחי בזלת), ניתחו את חומרי הגלם שהתגלו בשיטות כימיות וחזותיות (צבע ומרקם), והשוו בין אלו שנמצאו באתר לבין אלו שנמצאו בשטחים שסביב. “מחקר שכזה מספר לנו על התנהגותם של הקדמונים – למשל, מה המרחק שהלכו כדי למצוא את הצור והבזלת שמהם הכינו את כלי האבן, ואילו סוגי חומר בחרו. כלומר, מה מידת המאמץ שהשקיעו באיסוף החומרים ואילו איכויות חיפשו”, אומרת פרופ’ גורן-ענבר.

החוקרים חפרו בכ-20 שכבות באתר שמייצגות תקופה של כ-50,000 שנה וסקרו שטחים סביבו, דגמו כלי צור ובזלת, וניתחו אותם בשיטות מיקרוסקופיות; הם חתכו את הכלים ודיקקו אותם לעובי של 30 מיקרון, הדביקו על זכוכית (כלומר יצרו שקפים פטרוגרפיים) ובחנו אותם תחת מיקרוסקופ. מתוך השוואה בין כלי הצור שנמצאו באתר למקורות צור שנמצאו בשטחים שסביב, גילו החוקרים כי האזור שממנו הביאו הקדמונים את הצור נמצא במרחק של 20-10 ק”מ מהאתר. מדובר באזור עם מקורות צור רבים, אבל החוקרים גילו כי הקדמונים העדיפו צור מגיל גיאולוגי מסוים (תקופת אאוקן). מכך הסיקו החוקרים כי ההעדפות למרחק ולסוג הצור וטיבו לא השתנו במשך 50,000 שנה ועברו מדור לדור.

החוקרים בחנו גם את ההרכב הכימי (המינרלים) של כלי הבזלת שבהם השתמשו הקדמונים ואת מידת השונות ביניהם. הם משערים כי הקדמונים אספו את הבזלת מאזור שמרחקו 15-10 ק”מ מהאתר, והשערה זו תיבדק בקרוב, בשלב הבא של המחקר, אשר זכה במענק מהקרן הלאומית למדע. ד”ר צחי גולן אומר ש”למדנו על ההרכב הכימי של הבזלת ששימשה את הקדמונים לבניית הכלים וגילינו שרובם סותתו מחומר גלם עמיד יחסית לבליה, מה שמעיד על יכולתם להבחין בין חומרים איכותיים יותר לחומרים איכותיים פחות”.