עובדים מאחורי הסורגים
אסירים משמשים כוח עבודה זמין – בחסות המדינה, ולקראת שיקומם
אוניברסיטת חיפה|הפקולטה למשפטים
החיים עצמם:
ד”ר יאיר שגיא מתמחה בהיסטוריה של המשפט ובמשפט ציבורי. הוא אוהב לקרוא ספרי היסטוריה, ולבקר בתערוכות ציור.
אוניברסיטת חיפה|הפקולטה למשפטים
החיים עצמם:
ד”ר פאינה מילמן-סיון מתמחה בדיני עבודה מדינתיים ועל-מדינתיים. היא אוהבת ספרות יפה ולצלם נופים – במיוחד זריחות – בטיולים עם המשפחה או בריצות שטח בבקרים.
אסירים בישראל עובדים כיום בשכר שנע בין 65% משכר המינימום לכחמישה שקלים ליום עבודה מלא. הם עובדים בעבודות מסוימות, ואינם מוגדרים כעובדים. כיצד עלינו להבין את מקומם של אסירים בשוק עבודה?
ד״ר פאינה מילמן-סיון וד״ר יאיר שגיא מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה חוקרים את ההיבט המשפטי של תעסוקת אסירים בישראל. למעשה, הם בין הראשונים שערכו מחקר מקיף על התחום בארץ, שחורג מגבולות הקרימינולוגיה.
מה השאלה?
כיצד תנאי התעסוקה של אסירים בישראל משפיעים על סיכויי השיקום שלהם?
במידה מסוימת, מדובר בפרדוקס. מצד אחד, עבודה בשירות מעסיקים חיצוניים, היא העבודה המשקמת ביותר, והמיטבית בשביל האסירים. מצד שני, מעסיקים פרטיים מוכנים להעסיק אסירים רק בעלות נמוכה, מה שבא על חשבון האסירים.
מבחינת המעסיקים, היתרונות של עבודת אסירים ברורה. ״העובדה שאין רגולציה של דיני עבודה שמגנה על האסירים היא יתרון עבור מעסיקים״, אומרת ד״ר מילמן-סיון. אומנם, ישנן משרות שבהן אסירים-עובדים מקבלים 65% משכר המינימום – בעיקר בעבודות מחוץ לבתי הסוהר או במפעלים פרטיים הפועלים בתוך בתי הכלא שבהן השכר יכול לרדת לכחמישה שקלים ליום עבודה שלם.
האסירים העובדים אמנם זוכים ליתרונות שונים במסגרת עבודתם (למשל, כך הם עשויים לסגל לעצמם הרגלי עבודה, דבר שעשוי לפתוח בפניהם אופק תעסוקתי ביום שאחרי השחרור), אבל אין להם יכולת להתמקח על תנאי העבודה הבסיסיים, שכאמור כוללים שכר מתחת למינימום. לאורך השנים נעשו ניסיונות לתקן את העוול הזה ולהסדיר את התחום באופן כללי – אלא שהצעות חוק מהשנים 2011 ו-2016 שנועדו להגן על זכויות עובדים מסוימים – בעיקר אלו העובדים במסגרת שיקום – נותרו על השולחן.
אומרת ד״ר מילמן-סיון: ״נקודת המוצא של בית המשפט העליון בישראל היא שאי אפשר לקחת מהאסירים זכויות – מלבד חופש התנועה. וכאן עולה השאלה מה קורה עם זכויות האסירים כעובדים״. ד״ר שגיא מוסיף ואומר כי “קיים פער משמעותי בין רטוריקה חוקתית נעלה למציאות עצמה״.
בהתדיינות משפטית, המדינה עצמה הסכימה שהתחום אינו מוסדר כהלכה, ובמהלך השנים עלו הצעות כי המדינה תספק הטבות מס למעסיקים כתמריץ להעסקת אסירים, במקום שתמריץ זה יבוא על חשבונם של האסירים, באמצעות הורדת שכרם, כפי שקורה היום. “בפסקי דין בתחום העלו שופטי בית העליון את האפשרות שהמדינה אכן תספק את התמריץ הזה, מבלי לפגוע באסירים”, אומר ד״ר שגיא, “אלא שבה בעת בית המשפט נמנע מלקבוע תקדים משפטי שיש בו כדי לספק לאסירים את מידת ההגנה שהם ראויים לה כעובדים”.
בשב”ס מתמקדים ביתרונות של שכר נמוך שמאפשר לאסירים רבים לעבוד. עם זאת, בפועל, גם השב״ס “נהנה” מההסדר הנוכחי, שכן גם הוא מקבל לידיו כוח עבודה זול במיוחד. “אסירים המבצעים עבודות תחזוקה בבתי הכלא, בתשלום נמוך מאוד, חוסכים לשב״ס כסף”, אומר ד״ר שגיא.
המחקר של ד״ר שגיא וד״ר מילמן-סיון רחב הרבה יותר ומתייחס, בנוסף לשאלת השכר, גם למכלול זכויות האסירים העובדים. ״הזכויות שכרגע מוצעות בהצעות החוק – הן המינימום”, אומרים החוקרים. “אנחנו מאמינים שאפשר להחיל יחסי עובד-מעסיק על כל מי שעובד מחוץ לבתי הסוהר, לכל הפחות. אפשר כמובן לחשוב על חלק מהכללים של דיני עבודה שאינם רלוונטיים לנסיבות שבבתי הסוהר – ואז אפשר לעשות החרגות״. במחקרם הנוכחי, שזכה במענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, בוחנים החוקרים זכויות ספציפיות ואת אופן התאמתן למציאות של בית הכלא.
“התאמת זכויות האסירים לזכויותיהם של כלל העובדים בישראל”, הם אומרים, “אינה רק עניין מוסרי ומשפטי. מחקרים מרחבי העולם מראים שהתאמה כזאת משפרת במידה רבה את סיכויי השיקום של האסירים”.