עימות? או חיבוק?
לאנשים קל יותר ללמוד וליישם התנהגות חברתית אקטיבית-שלילית מחברי קבוצתם
אוניברסיטת חיפה|החוג למדעי הקוגניציה
החיים עצמם:
ד”ר אורי הרץ, נשוי + 2, מתגורר בחיפה. בזמנו הפנוי אוהב לטייל עם משפחתו בהר הכרמל, ללכת לים, לשחות ולחתור (“נהנים מחיפה ומהחיים”).
כיצד אנשים לומדים להתנהג לפי המצופה מהם? נורמות חברתיות הן כללי התנהגות שמייצרים תשתית לסדר חברתי תקין. הן משקפות תבניות התנהגות המצופות מקבוצות ויחידים בחברה מסוימת, משתנות מחברה לחברה וקובעות כיצד ננהג במצבים שונים (כגון עמידה בתור, נסיעה בכביש וברכה לשלום).
מה השאלה?
כיצד אנשים לומדים על הנורמות החברתיות שבסביבתם ומה מסייע ללמידה זו?
ד”ר אורי הרץ מהחוג למדעי הקוגניציה באוניברסיטת חיפה חוקר תהליכים קוגניטיביים ומוחיים העומדים בבסיס קבלת החלטות והתנהגות חברתית, בדגש על למידה חברתית. בתוך כך הוא חוקר את הגורמים המשפיעים על תהליכי שכנוע והשפעה חברתית, וכן על נורמות חברתיות והתנהגות מוסרית.
לדבריו, “כאשר אנו מגיעים לסביבה חדשה או גדלים בה, לרוב לא מסבירים לנו מהן הנורמות המקובלות וכיצד להתנהג ואנו צריכים ללמוד זאת בכוחות עצמנו. במחקרנו האחרון ביקשנו לבדוק כיצד אנשים לומדים מהן הנורמות החברתיות שבסביבתם ומה מסייע ללמידה הזאת”.
נע על גבי הלוח בעזרת חצים ואוסף כוכבים.
ירי של קרן ורודה מוציאו מהמשחק
לצורך מחקר זה, שבוצע בתמיכת הקרן הלאומית למדע, פיתחו ד”ר הרץ וצוותו ניסוי ברשת שאליו התחברו מהבית כ-600 משתתפים. הוא כלל משחק מחשב שבו התבקשו המשתתפים לאסוף כוכבים (מספר הכוכבים הרב ביותר הוביל לניצחון). לצורך כך יכלו לשתף פעולה עם אחרים (שנראו כאווטארים – דמויות מדומות המייצגות את המשתתפים) או לירות לעברם קרניים ורודות ובדרך זו להוציאם מהמשחק. “כיוון שהכוכבים הופיעו על המסך באופן אקראי, המשתתפים יכלו לשתף פעולה (למשל להתמקם בצד ימין או שמאל ולהסכים שכל משתתף יאסוף את הכוכבים שבצד שלו, באופן שבו כולם מרוויחים); או לריב (לירות ולצאת מהמשחק). למעשה יצרנו סביבות שמדמות מצבים מהעולם האמיתי, שבהן קיימות נורמות של שיתוף פעולה או תחרות – באחת משתפים פעולה ובאחת יורים”, מסביר ד”ר הרץ.
נמצא כי ההתנהגות האקטיבית (ירי) נלמדה מהר יותר מאשר ההתנהגות הפסיבית (הימנעות מירי). “ההסבר לכך קשור לקשב – המוח נמשך לפעולה אקטיבית והרבה יותר קל לו להחמיץ פעולה פסיבית. ויש גם קשר סיבתי – יותר קל לייחס כוונה ברורה לפעולה אקטיבית. כך למשל, אם שכן שלי הרים את הזבל מהרצפה – אוכל ללמוד שהוא רוצה לשמור על הניקיון. יהיה לי קל יותר לייחס להתנהגותו סיבתיות וליישם זאת בעצמי”, מסביר ד”ר הרץ.
בנוסף מצאו החוקרים כי המשתתפים יישמו הכללה (השלכת מידע או מיומנות ממצב מסוים על תחומים קרובים) בדרך שונה על פעולות חיוביות ושליליות. כך למשל בעזרה הדדית – אם משתתף לא ירה על משתתף אחר, גם האחר לא ירה לכיוונו. אבל אם משתתף ירה על משתתף אחר – כי אז האחר “ישיב אש” לעבר היורה, ולעבר כל חברי קבוצתוץ
ד”ר הרץ: “מכאן אנחנו למדים על תחום ההכללה. בעולם האמיתי, אם מישהו ביצע כלפינו פעולה שלילית, לדוגמה חסם אותנו בחניה או חתך אותנו בכביש, אז כפי הנראה נרשה לעצמנו לעשות זאת גם לאחרים. אך אם הוא ביצע כלפינו פעולה חיובית, לדוגמה בירך אותנו לשלום בחביבות, כפי הנראה ננהג גם אנחנו כך – אך כלפיו בלבד. קל לנו יותר להכליל פעולות שליליות כי הן מובילות אותנו להתגוננות. לכן, כדי שהתנהגות חברתית חיובית (כגון שיתוף פעולה) תהפוך לנורמה, צריך להדגיש אותה הרבה יותר ולבנות סביבות שיתמכו בה. לעומת זאת, התנהגות חברתית שלילית (כגון תחרותיות) יכולה להפוך לדומיננטית בקלות”.
בניסוי נוסף בדקו החוקרים (ובהם ד”ר אורית נפחא, פוסט-דוקטורנטית במעבדה) אם המשתתפים לומדים נורמות חברתיות ביתר קלות ממשתתפים בקבוצתם מאשר מאלו מהקבוצה השנייה. במקרה הזה הם נחלקו לאווטארים כחולים או כתומים. נמצא כי המשתתפים נהגו בדומה לחבריהם לקבוצה. כלומר, הם למדו מחבריהם נורמות ודרכי התנהגות באופן יעיל ומהר יותר. לעומת זאת התייחסו בחשדנות למשתתפים שמחוץ לקבוצתם ומראש הניחו שהם בתחרות עמם. כך למשל החליטו לירות לכיוונם ללא כל סיבה נראית לעין ורק לאחר זמן רב, כאשר הבינו שלא יורים עליהם בחזרה, הפחיתו את קצב הירי. כלומר, נדרש להם זמן רב להבין שהם משתפי פעולה.
בניסוי נוסף, שעדיין נמשך, סרקו החוקרים את פעילותם המוחית של כ-30 משתתפים ב-fMRI (דימות תפקודי בתהודה מגנטית) תוך כדי המשחק. זאת כדי לבדוק מה מתרחש באזורים מוחיים שקשורים לקשב ולמידה כאשר נחווית התנהגויות אקטיביות ופסיביות של אחרים.
בהמשך הם מעוניינים לבדוק מה מתרחש באזורים מוחיים שקשורים להכללה, הסקת מסקנות כללית (קבלת מידע על אדם אחד והסקה מכך על אדם אחר) וניווט במרחב החברתי בעת צפייה בחברים בקבוצה ובאלו שמחוצה לה. “הניסוי הזה עדיין נמשך ואין ממצאים סופיים, אבל כבר כעת ניתן לקשור יכולות קוגניטיביות כלליות ליכולת חברתית וספציפית ללמידת נורמות חברתיות”, מסכם ד”ר הרץ.