רשת ברירת המחדל

במחקרן האחרון, שזכה במענק מהקרן הלאומית למדע, ביקשו ד”ר ראובני וחברות צוותה, לאתר סמנים נוירוביולוגיים ופסיכולוגיים אצל נשים שחוו טראומה בילדות, שעשויים להעיד על הסיכון לפתח דיכאון וחרדה בהיריון ואחרי הלידה. מדובר במגוון סוגי טראומה, למשל התעללות מינית, פיזית או נפשית, הזנחה פיזית או נפשית, תאונת דרכים, אובדן אדם קרוב, מחלה קשה וגירושים של ההורים. עד כה גייסו החוקרות כ-140 נשים צעירות (בנות 30-25), רובן מאזור ירושלים; כ-75 מהן היו בהיריון, כ-45 אחרי לידה והשאר בשלבי תכנון היריון.

הנשים ענו על שאלון מתוקף שבוחן חשיפה לטראומה בילדות (כגון התעללות פיזית, נפשית ומינית) ואירועים טראומטיים אחרים (כגון תאונת דרכים, גירושים של ההורים ואובדן אדם קרוב). במקביל, נסרק מוחן של  הנשים בדימות בתהודה מגנטית תפקודית (fMRI) – סריקה שמודדת פעילות של אזורים מוחיים באמצעות זרימת הדם בהם. לאחר מכן עקבו החוקרות אחר הנשים עד שהרו, בהיריון ואחרי הלידה; הן ענו על שאלונים שבחנו את מצבן הנפשי בתקופה זו, כולל שינויים במצב הרוח, תסמיני דיכאון וחרדה, קשיי שינה, רמת הריכוז ביומיום, דאגות, וטיב הקשר עם העובר והיילוד. הנשים שילדו ענו גם על שאלון שבוחן את חוויית הלידה ומאפייניה (למשל אם היו סיבוכים ואשפוז בטיפול נמרץ יילודים, שידוע כי הסיכון להם עולה עקב טראומה בילדות).

נמצא כי כשליש מהנשים חוו טראומה כלשהי בילדותן (נתון שתואם את הספרות המדעית שעוסקת בשכיחות טראומה באוכלוסייה הכללית). בנוסף נמצא כי על אף שבכניסה למחקר (לפני ההיריון) לא היה הבדל בין רמת הדיכאון והחרדה של נשים שחוו טראומה לנשים לבין אלה שלא חוו זאת; במהלך ההיריון התגלה מתאם סטטיסטי בין חוויית טראומה לתסמיני דיכאון וחרדה. כלומר, נשים שעברו טראומה (ובעיקר מינית) בילדותן נמצאות בסיכון לפתח תסמינים נפשיים בהיריון ולאחר הלידה גם אם הם לא מופיעים אצלן לפני כן.

ב- fMRIהתמקדו החוקרים ברשת ברירת המחדל (Default Mode Network) – מערכת של אזורי מוח שפעילה בעיקר במצבי מנוחה שבהם האדם ער, למשל חלימה בהקיץ, הרהורים, נדידת מחשבות ובתוך כך היזכרות באירועים טראומטיים. ידוע כי רשת זו משתנה משמעותית אחרי חשיפה לטראומה ובדיכאון וחרדה – הקישוריות שבה (רמת הסנכרון בין אזוריה) פוחתת – ולכן מחקרים שעוסקים במצבים נפשיים אלו מתמקדים בה מבחינה קלינית ונוירוביולוגית.