שאלת המקור

עם זאת, ישנם מצבים שבהם מנהל החברה יודע שהמידע שהוא מעוניין להסתיר יכול להגיע למשקיעים ממקור חיצוני. כך למשל, אם חברת א’ תודיע למשקיעיה ששרתיה יכולים להחזיק מעמד שנים רבות (יותר מכפי שחשבה בהתחלה), ייתכן שזה ישפיע על מחיר המניה של חברת ב’. אבל האם השינוי של א’ רלוונטי לתמחור המניה של ב’? “לעתים מידע חיובי כביכול שמגיע ממקור חיצוני (א’ למשל) יכול דווקא להזיק למחיר המניה של חברה טחרת (ב’ למשל). אם ב’ הייתה אוחזת במידע כה חיובי, כנראה הייתה חושפת אותו בעצמה. ואם לא עשתה זאת, אז סיכוי טוב יותר שהמידע שנחשף בעצם לא רלוונטי לתמחור שלה. אם המידע של א’ היה פחות חיובי, ניתן היה להבין מדוע ב’ לא חושפת מידע דומה, ולכן משקיעים יחשבו שסביר יותר שהמידע הזה אכן רלוונטי גם לב'”, מסביר ד”ר וידמן.

במחקרו האחרון של ד”ר וידמן, שנעשה בשיתוף פרופ’ ביאטריס מיכאלי מאוניברסיטת קליפורניה ופרופ’ ג’ונתן ליבגובר מאוניברסיטת דרום קליפורניה, ואשר זכה במענק מהקרן הלאומית למדע, נבחן מודל המבוסס על תורת המשחקים, שלפיו מנהל חברה צריך להחליט אם הוא חושף בפני המשקיעים מידע שהוא יודע שאולי יגיע אליהם ממקור חיצוני (כמו חברה מתחרה) ואולי יהיה לחלוטין לא רלוונטי, והמשקיעים אינם יודעים אם המידע החיצוני רלוונטי או לא. שאלות המחקר הן: כיצד המידע החיצוני משפיע במקרה זה על מחיר המניה של החברה המדוברת, כיצד משקיעים מעריכים את הרלוונטיות של המידע החיצוני, והאם הוא גורם לחברה המדוברת לחשוף מידע או להסתירו.

נמצא כי ההשפעה של מידע שמגיע ממקור חיצוני תלויה בהיותו חיובי או שלילי; מידע חיצוני חיובי עשוי לפגוע בשווי המניה של חברה יותר מאשר מידע שלילי. בנוסף נמצא כי משקיעים מעריכים מידע חיצוני חיובי כפחות רלוונטי לתמחור מאשר מידע שלילי. נמצא גם כי מידע חיצוני גורם לחברה לחשוף פחות מידע משלה.

לדברי ד”ר וידמן, “עדיף לחברה שמידע ייחשף על ידי מקור חיצוני ולא על ידה כי אז המשקיעים יפקפקו ברלוונטיות שלו לגביהם. כך לדוגמה אם חברה א’ מצהירה שרכשה שרתים משודרגים, המשקיעים במנייה של חברה ב’ יכולים לפקפק ברלוונטיות של המידע הנ”ל ולהחשיב את חברה ב’ למוצלחת יותר ממה שהיא באמת. כל זה רק מכיוון שחברה ב’ כלל לא חשפה מידע”.