האקלים בעיר

במחקריהם מנתחים פרופ’ פרלמוטר וצוותו את נתוני האקלים העירוני ורמת הנוחות התרמית (שביעות רצון מרמת החום – או הקור  בסביבה) של הולכי הרגל בנקודות שונות במקום ובזמן כדי לייצר הצבה אופטימלית של הצללות טבעיות (כגון נטיעת עצים) או מלאכותיות. במחקרם האחרון, שנעשה בשיתוף עיריית תל אביב והאדריכל ד”ר אור אלכסנדרוביץ’ מהטכניון, ובתמיכת הקרן הלאומית למדע, פיתחו החוקרים כלי מדעי שמטרתו לסייע למתכנני ערים לקבל החלטות מושכלות על הצבת הצללות; מדובר בתחנה מטאורולוגית ניידת שמכילה מכשור כגון רדיומטרים (שמודדים את עוצמת קרינת השמש והחזריה מבניינים, מדרכות ואספלט), חיישנים למדידת טמפרטורת אוויר ולחות, ואנמומטר (מכשיר שמודד את זרימת האוויר  ואת מהירות הרוח וכיוונה באמצעות גלי קול). תחנה זו מאפשרת לחוקרים לאסוף נתונים שבאמצעותם אפשר לכמת את עומס החום והנוחות התרמית של הולכי הרגל.

במסגרת המחקר מיפו החוקרים את תל אביב באמצעות כלים כגון GIS (מערכת מידע גיאוגרפית) ואפיינו מגוון רחובות – למשל לפי המבנה שלהם: רוחב, מספר העצים שקיימים בהם, והכיוונים שאליהם הם פונים (מזרח, מערב, צפון ודרום). כך בחרו את הרחובות שבהם הוצבה התחנה ומדדו בהם נתונים כגון עוצמת הקרינה, טמפרטורת האוויר, אחוזי הלחות, מהירות הרוח וכיוונה. הנתונים נאספו מדי שבוע בחודשים יולי-אוגוסט, במאות נקודות מדידה, והם הוטמעו בתוכנת מחשב ושוקללו לכדי ״מדד נוחות תרמית״. שיקלול זה הראה קשר חזק בין המדד לבין החשיפה לקרינת שמש. כך למשל, כאשר עוצמת הקרינה שפגעה בהולך הרגל הייתה גבוהה – הנוחות התרמית שלו הייתה ירודה. עם זאת נוחות זו כמעט לא הושפעה מטמפרטורת האוויר, לחות ומהירות הרוח.

בנוסף, הציבו החוקרים מצלמה ברחובות שנבדקו כדי לתעד את בחירתם של הולכי הרגל ללכת בשטחים מוצלים או חשופים לשמש (במסגרת עבודתה של מישל לוינסון, תלמידת מחקר במחלקה לגיאוגרפיה). המצלמה צילמה בכל שתי שניות ולבסוף התקבלו כ-60,000 תצלומים בימי הקיץ שבהם ספרו החוקרים אלפי הולכי רגל שכ-60 אחוז מהם הלכו בצל. בנוסף הם חישבו את אחוז השטח המוצל (או החשוף לקרינת השמש), ומצאו שהוא משפיע על ההתנהגות הסביבתית: כאשר כמות הצל והשמש הייתה שווה, כ-70 אחוז בחרו ללכת בצל, וכשרוב השטח היה מוצל, 90 אחוז בחרו ללכת בצל. החוקרים איתרו גורמים נוספים שמשפיעים על הבחירה בנתיב ההליכה, ובהם מבנה הרחוב ונוחות ההליכה בו (לדוגמה מדרכה צרה שגורמת להולך הרגל לעבור לצד השמשי).

אפשר להבין אם כן, שכדי לתרום לנוחות התרמית של הולכי הרגל, על התכנון העירוני להגדיל את כמות השטח המוצל. “בנינו את התחנה המטאורולוגית הניידת וכלי העזר למיפוי נוחות תרמית כדי לתרום לתכנון עירוני שיטיב עם התושבים ויעודד הליכה. זהו כלי מדעי שבאמצעותו מתכנני ערים יכולים להבין טוב יותר כיצד האקלים העירוני משפיע על הולכי הרגל והיכן כדאי להם להשקיע בנטיעת עצי רחוב וביצירת צל – למשל ברחובות שבהם עוברים אנשים רבים מדי יום ולא ברחובות נידחים”, מסכם פרופ’ פרלמוטר.